דמנציה ואלצהיימר

דמנציה היא שם כולל למגוון מחלות שהמכנה המשותף שלהן הוא ירידה ביכולות הקוגניטיביות של החולה וזאת בעקבות פגיעה המובילה למות תאי מח. מחלת האלצהיימר היא אחד מהסוגים של מחלות הדמנציה ונחשבת למחלה הנפוצה מבין כולם.

מחלות הדמנציה והאלצהיימר בתוכן, מתפתחות ומתפרצות בעיקר בקרב קשישים. אלו הן מחלות שעד היום לא נמצא להן מרפא באמצעות תרופה או טיפול רפואי ובעצם היותן  מחלות מתקדמות שלא ניתן לעצור אותן, הן נחשבות למחלות חשוכות מרפא. למחלות אלה השפעה עצומה על חיי החולה ועל חיי בני משפחתו.

שלבי ההתפתחות של דמנציה ואלצהיימר
התפתחות מחלות הדמנציה היא איטית ויכולה להימשך שנים רבות, אפילו במשך 20 שנה.

השלב הראשון של המחלה יכול להתחיל שנים רבות לפני האבחון עצמו. בשלב זה מתגלות בעיות בזיכרון לטווח הקצר (שוכחים שמות של אנשים, מספרי טלפון חדשים, היכן הנחנו חפצים שונים וכו'), קושי בלימוד חומר חדש (איך להפעיל מכשיר חדש שרכשנו, שימושי מחשב ועוד), וקשיים בחשיבה (פתרון חידות או אתגרים מחשבתיים כתרגילים מתמטיים). בשלבים הראשונים של המחלה אין הסובל ממנה פונה לפסיכוגריאטר מאחר והוא סבור  כי זהו תהליך טבעי המגיע עם הגיל.

לעיתים קורה שגם הרופא, אליו פונה הסובל מסימנים אלו, אינו מאבחן אותו כחולה אלצהיימר וזאת משום שאנשים רבים, המגלים סימנים אלה, לא בהכרח יפתחו אלצהיימר. בשלב זה יציין הרופא הפרעה קוגניטיבית קלה ויתחיל במעקב אחרי מצב החולה.  אנשים שאצלם מתפתחת מחלת האלצהיימר או דמנציה עלולים להיכנס לחרדה עם גילוי בעיות הזיכרון והם ינסו למצוא פתרונות לבעיה (לרשום דברים על פתקים כדי לא לשכוח אותם). בנוסף יכולים להופיע סימנים רגשיים כגון אדישות, צמצום חיי החברה, חשדנות ועוד. בהמשך יחלו להופיע סימנים שכבר אינם מעידים על בעיה רגילה הנובעת מגיל כגון פגיעה קלה ביכולת ההתמצאות בזמן או במקום.

בשלב שני, "שלב קל", מתחילות בעיות קלות של התמצאות במקום וחולים מאבדים את דרכם, דווקא במקומות אותם הם אמורים להכיר. חולים מתחילים להתקשות בניהול עסקים, מתבלבלים בחשבונות או שוכחים לשלם חשבונות  וכדומה. השכחה גורמת לחולה לשאול שאלה, לשכוח ששאל ושכבר קיבל תשובה ולשאול שוב את אותה שאלה. בדרך כלל, בשלב זה, כבר מאובן החולה כסובל מאלצהיימר או דמנציה. האבחון והבנת השלכות המחלה וכן המצוקה שגורמים סימני המחלה לחולה, עלולים להביא גם להופעה של דיכאון.

בשלב שלישי בעיות הזיכרון הולכות ומחמירות ומופיעים תסמינים התנהגותיים חריגים, כגון התנהגות אלימה ולפעמים אף מסוכנת. חולים שוכחים ומאבדים את היכולת לבצע פעולות בסיסיות ויום יומיות. שוכחים כיצד להשתמש בכלים פשוטים כגון: סכין ומזלג, ובעצם הופכים לסיעודיים וחסרי ישע. חולים אלו  זקוקים להגנה ולסיוע של אדם אחר בביצוע פעולות אלה.

דרכי טיפול
כפי שכבר צוין, אין לרפואה מענה למחלות אלו ועדיין לא פותחה תרופה שתרפא לחלוטין את מחלת האלצהיימר או מחלות הדמנציה האחרות וברגע שאדם מאובחן כחולה במחלה אין לו מרפא. אולם, אבחון מוקדם של המחלה יכול לסייע בהאטת התקדמות המחלה ובדחיית השלבים הסופיים. היום קיימות תרופות היכולות להאט את קצב התקדמות המחלה וזאת במידה והחולה מתחיל ליטול אותן בשלבים המוקדמים של המחלה. תרופות אלו מאפשרות לחולה עוד מספר שנים של תפקוד סביר.

כאשר המחלה מתקדמת, כל מה שניתן לעשות הוא במסגרת הטיפול התומך. ברוב המקרים, בשלבי המחלה המתקדמים, התמודדות המשפחה עם חולה האלצהיימר הופכת להיות קשה מאד עבור בני המשפחה והם זקוקים לעזרה, אם בגלל ההתנהגויות של החולה, שכאמור יכולות להגיע לכדי אלימות או מעשי שיטיון (דמנציה) ואם עקב חוסר הישע של החולה ותלותו בזולת. במצבים אלה הפתרונות העומדים לרשות המשפחה הינם: עובד זר סיעודי בבית או בית אבות לתשושי נפש.