איזה סיוע סיעודי מגיע לניצולי שואה ואיך מממשים את הזכויות?

לפעמים משפחה מגלה כמעט במקרה שההורה זכאי לעזרה נוספת.

כבר יש מטפלת שמגיעה דרך ביטוח לאומי, כולם התרגלו להסתדר במסגרת השעות הקיימת, ואז מישהו מספר שאולי מגיעות לניצול שואה עוד תשע שעות סיעוד בכל שבוע. מתחילים לבדוק ומגלים שהתמונה מורכבת יותר. השעות אינן מגיעות מביטוח לאומי, בחלק מהמקרים מקבלים תשלום במקום שעות, ויש כמה גופים שונים שמעורבים בתהליך.

ובתוך כל הבירוקרטיה נשארת שאלה חשובה לא פחות. מי ייכנס הביתה ויטפל באדם עצמו?

הזכאות היא רק ההתחלה. כדי שהסיוע באמת יעזור, צריך להבין מה מגיע, לוודא שהוא ממומש ואז להתאים את הטיפול לאדם שיש לו הרגלים, העדפות, שפה וסיפור חיים משלו. כשמדובר בניצולי שואה, לסיפור החיים הזה עשויה להיות משמעות מיוחדת גם באופן שבו מקבלים עזרה בבית.

איזה סיוע נוסף יכול לקבל ניצול שואה סיעודי?

לצד גמלת הסיעוד הרגילה מביטוח לאומי, ניצולי שואה שעומדים בתנאים מסוימים עשויים להיות זכאים לסיוע נוסף. הסיוע הזה ניתן מעבר לגמלה הרגילה, ולא במקומה.

• בחלק מהמקרים אפשר לקבל תשע שעות סיעוד נוספות בכל שבוע, מעבר לשעות שמקבלים מביטוח לאומי.
• לפי רמת הזכאות ואופן קבלת הגמלה, התוספת עשויה להינתן כשעות טיפול בבית או כתשלום כספי.
• יש גם מסלולי תשלום לחלק מהניצולים שאינם עומדים בתנאים לקבלת תשע שעות מלאות.
• ניצולים שאינם מקבלים עדיין גמלת סיעוד ונקלעו למשבר רפואי או השתחררו מאשפוז עשויים להיות זכאים לסיוע זמני בבית.

התנאים משתנים ממסלול למסלול. לכן כדאי לראות במידע הזה נקודת התחלה לבדיקה, ולא אישור לזכאות אישית.

למה מסלול ההכרה של ניצול השואה משפיע על הזכויות?

כשבני המשפחה אומרים שהורה הוא ניצול שואה, מבחינתם המשמעות ברורה. מבחינת מערכת הזכויות, לפעמים צריך לדעת קצת יותר. חשוב לבדוק באיזה מסלול הוא מוכר ומאיזה גוף הוא מקבל תגמולים או הכרה.

לצורך תוספת הסיעוד, ביטוח לאומי מציין בין מסלולי ההכרה את הרשות לזכויות ניצולי השואה, ועידת התביעות והכרה לפי חוק הפיצויים הפדרלי הגרמני, BEG.

לא צריך להכיר את כל החוקים כדי להתחיל. כדאי למצוא מסמך שמראה מאיזה גוף מתקבלים התגמולים או מכוח איזה מסלול קיימת ההכרה, משום שאותה הגדרה משפחתית של "ניצול שואה" יכולה להוביל לזכויות שונות.

גם אנשים במצב סיעודי דומה לא תמיד זכאים לאותו סיוע

שני אנשים יכולים להיות ניצולי שואה, להיות בגיל דומה ואפילו להתמודד עם מצב תפקודי דומה, ועדיין לקבל זכויות שונות. הסיבה היא שחלק מהזכויות קשורות למצב הסיעודי, וחלקן למסלול ההכרה.

לכן המשפט "השכנה של אמא מקבלת את זה" אינו מספיק כדי לדעת שגם לאמא מגיע אותו סיוע. אם אינכם יודעים באיזה מסלול ההורה מוכר, התחילו מאיסוף המכתבים, אישורי הקצבאות והמסמכים שכבר קיימים בבית.

איך מקבלים את תשע שעות הסיעוד הנוספות?

אחת הזכויות המשמעותיות ביותר בתחום הסיעוד לניצולי שואה היא האפשרות לקבל תוספת קבועה של שעות טיפול. משפחות רבות מכירות אותה בשם "תשע השעות של ניצולי השואה", אבל חשוב להבין למי היא מיועדת ואיך היא משתלבת בטיפול הקיים.

כאשר מתקיימים התנאים לזכאות, אין צורך לוותר על שעות הסיעוד הקיימות כדי לקבל את התוספת. היא ניתנת מעבר לגמלת הסיעוד מביטוח לאומי.

מי עשוי להיות זכאי לתוספת?

אחד המסלולים המרכזיים מיועד לניצולי שואה שנקבעו להם לפחות 6 נקודות במבחן התלות והם מקבלים גמלת סיעוד מלאה. כאשר תוכנית הטיפול כוללת טיפול אישי בבית, הם עשויים לקבל תשע שעות טיפול שבועיות נוספות.

יש מסלולים רלוונטיים גם למקבלי קצבת שירותים מיוחדים בשיעור המזכה ולמקבלי "עזרת הזולת" ממשרד הביטחון בהיקף שנקבע, בכפוף לתנאים נוספים.

המספר תשע שעות מוכר מאוד, אבל הוא אינו כלל אוטומטי לכל ניצול שואה. רמת התלות, סוג הגמלה ומסלול ההכרה משפיעים על הזכאות.

איך אפשר לנצל את השעות הנוספות בבית?

תוספת השעות מיועדת לטיפול בבית. היא אינה ניתנת למי ששוהה במוסד סיעודי או בבית אבות, וגם לא במחלקה סיעודית או במחלקת תשושים בדיור מוגן.

למשפחות רבות יש לכך משמעות מעשית גדולה. כשהמטרה היא לאפשר להורה להמשיך לחיות בסביבה המוכרת לו, שעות נוספות יכולות להרחיב את היקף הטיפול הסיעודי בבית וליצור שגרה יציבה יותר.

לפעמים התוספת מאפשרת להקדיש יותר זמן לרחצה ולהתארגנות. במקרים אחרים היא מאפשרת לפזר את הטיפול על פני יותר ימים, להפחית מעט את העומס מבני המשפחה או לתת מענה בשעות שבהן ההורה מתקשה במיוחד.

השאלה אינה רק כמה שעות רשומות בזכאות, אלא איך להשתמש בהן כך שיתאימו לחיים בבית. אם כמה שעות ביום כבר אינן מספיקות, כדאי לבחון גם את ההבדלים בין מטפל צמוד לטיפול לפי שעות.

האם צריך להגיש בקשה לתוספת?

במקרים שבהם הזכאות מבוססת על נתוני גמלת הסיעוד של ביטוח לאומי, קיים ממשק להעברת מידע על זכאים. לעומת זאת, מקבלי שר"ם ומקבלי "עזרת הזולת" נדרשים למסור טפסים ומסמכים רלוונטיים.

גם כשלא נדרשת בקשה יזומה, כדאי לבדוק שהתוספת אכן נכנסה לתוכנית הטיפול. אם ההורה עומד לכאורה בתנאים אך השעות אינן מופיעות בפועל, רצוי לברר מול חברת הסיעוד או הגוף המטפל.

מתי תוספת הסיעוד ניתנת בשעות ומתי בכסף?

המונח גמלת סיעוד בכסף לניצולי שואה עלול ליצור רושם שכל משפחה יכולה פשוט לבחור בין תשע שעות לבין סכום כספי. בפועל, אופן הסיוע נקבע לפי נתוני הזכאות ולא רק לפי העדפת המשפחה.

כשתוכנית הטיפול כוללת עזרה אישית בבית

לפי ביטוח לאומי, ניצול שואה עם לפחות שש נקודות תלות, שמקבל גמלת סיעוד מלאה ושבתוכנית הטיפול שלו כלולות שעות לטיפול אישי בבית, עשוי לקבל תשע שעות טיפול נוספות בשבוע.

במצב כזה כדאי לחשוב על הפריסה של השעות ועל הצרכים שהשתנו מאז שנבנתה תוכנית הטיפול המקורית, ולא רק על התוספת המספרית.

יש מצבים שבהם מקבלים תשלום ישירות לחשבון

במסלולים מסוימים הסיוע משולם ישירות לחשבון הבנק. למשל, כאשר נקבעו לפחות שש נקודות תלות ומתקבלת גמלת סיעוד מלאה, אבל תוכנית הסיעוד אינה כוללת שעות לטיפול אישי בבית אלא שירותים אחרים, התוספת עשויה להינתן כתשלום חודשי.

גם ניצולים עם חמש או חמש וחצי נקודות תלות שמקבלים גמלת סיעוד מלאה עשויים להיות זכאים לתשלום, ויש מסלולים נוספים למי שמקבלים גמלה מופחתת בשל הכנסות.

גם מי שאינו זכאי לתשע שעות צריך לבדוק אפשרויות נוספות

ניצולי שואה שנקבעו להם נקודה וחצי או שתי נקודות תלות ואינם מקבלים גמלת סיעוד עשויים, בכפוף לתנאים ולמבחן הכנסות, להיות זכאים לתשלום חודשי.

לכן תשובה שלילית לגבי תשע שעות אינה בהכרח סוף הבירור. ייתכן שקיים מסלול סיוע אחר שמתאים למצבו של ההורה.

הסכומים ושווי שעות הסיעוד מתעדכנים מעת לעת. לפני שמסתמכים על סכום בתכנון ההוצאה, כדאי לבדוק את הנתון המעודכן מול ביטוח לאומי או מול הגוף המשלם.

לאיזה גוף פונים כדי לממש את הזכאות?

אחת הסיבות לבלבול היא שהטיפול בהורה מתבצע בבית, אבל הזכויות קשורות לכמה מערכות שונות. ביטוח לאומי קובע את גמלת הסיעוד, גוף אחר עשוי להיות אחראי להכרה כניצול שואה, והסיוע הנוסף עשוי להתבצע דרך הקרן לרווחת נפגעי השואה.

ביטוח לאומי קובע את גמלת הסיעוד

בביטוח לאומי נקבעת הזכאות לגמלת סיעוד, רמת התלות ותוכנית השירותים. מספר נקודות התלות ואופן קבלת הגמלה משפיעים גם על חלק מזכויות הסיעוד הנוספות לניצולי שואה.

הרשות לזכויות ניצולי השואה מטפלת בהכרה ובהטבות

הרשות מטפלת בהכרה ובמגוון תגמולים והטבות לניצולי שואה, ובחלק מהמסלולים היא גם גוף מממן. אם השאלה אינה על גמלת הסיעוד אלא על ההכרה או על זכות הנובעת ממעמד ההורה כניצול שואה, הרשות עשויה להיות הכתובת הרלוונטית.

ועידת התביעות קשורה למימון תוכניות סיוע

ועידת התביעות מנהלת ומממנת זכויות ותוכניות שונות לניצולי שואה מכוח הסכמים עם ממשלת גרמניה. לכן אפשר לראות שעות טיפול שניתנות דרך חברת סיעוד, אף שהמקור התקציבי שלהן שונה מזה של השעות מביטוח לאומי.

הקרן לרווחת נפגעי השואה מפעילה תוכניות סיוע

הקרן מפעילה בפועל תוכניות סיוע שונות ומשמשת בין היתר ספק לביצוע תשלומים לחברות הסיעוד עבור הרשות וועידת התביעות. לכן לעיתים מופיעים כמה שמות של גופים סביב אותה שגרת טיפול.

לפני שמתקשרים כדאי לזהות מה בדיוק חסר

אם כבר יש גמלת סיעוד ורמת תלות גבוהה, בדקו אם התוספת ממומשת. אם ההורה מקבל שר"ם או עזרת הזולת, בררו את המסלול הייעודי והמסמכים הנדרשים. אם אין עדיין גמלת סיעוד אך חלה הידרדרות פתאומית, כדאי לבדוק סיוע קצר מועד. וכשלא ברור כלל מסלול ההכרה, עדיף להתחיל בבירור הזה.

איך מקבלים סיוע זמני לאחר אשפוז או משבר רפואי?

לא כל צורך סיעודי מתפתח בהדרגה. לפעמים אדם עצמאי יחסית נופל, עובר אשפוז וחוזר הביתה כשהוא חלש הרבה יותר. לפעמים אין אשפוז, אבל מחלה או משבר משנים בתוך זמן קצר את יכולתו להתקלח, להתלבש, להכין אוכל או להישאר לבד.

בתקופת הביניים הזו, כשיש כבר צורך אמיתי בעזרה ועדיין אין גמלת סיעוד קבועה, אפשר לבדוק תוכניות של הקרן לרווחת נפגעי השואה, ובהן מסלולי סול"ם.

סול"ם לאחר אשפוז

ניצול שואה שאינו מקבל גמלת סיעוד או קצבאות סיעודיות אחרות ועומד בתנאים עשוי לקבל עד 50 שעות טיפול לאחר שחרור מאשפוז, לתקופה של עד חודשיים.

כדאי להעלות את הצורך בסיוע כבר בזמן האשפוז, באמצעות העובד הסוציאלי בבית החולים, ולא להמתין עד שההורה חוזר הביתה. להיערכות הרחבה יותר לקראת השחרור אפשר להיעזר גם במדריך על טיפול בבית לאחר אשפוז או ניתוח.

סול"ם בקהילה

לא תמיד צריך אשפוז כדי לבדוק זכאות לסיוע קצר מועד. גם ניצול שואה שחי בקהילה ונקלע למצב חדש של חולי או משבר עשוי להיות זכאי לסיוע של עד 50 שעות, אם הוא עומד בתנאים ואינו מקבל את הקצבאות או שעות הסיוע שנקבעו בתוכנית. נדרשת גם המלצה של גורמי מקצוע.

האפשרות הזאת משמעותית במיוחד כשהמשפחה מרגישה שהמצב השתנה בבת אחת, אבל עדיין אין מעטפת סיעודית קבועה.

עם מי מתחילים את הבירור?

לאחר אשפוז כדאי לדבר עם העובד הסוציאלי בבית החולים לפני השחרור. כאשר המשבר מתרחש בקהילה, אפשר לפנות לעובדת הסוציאלית או לגורם המקצועי המטפל ולבדוק את התאמת המצב למסלול. סיוע קצר מועד נועד לתת מענה דווקא בתקופה שבה השינוי כבר קרה והפתרון הקבוע עדיין לא הוסדר.

למה חשוב להתאים את הטיפול גם לסיפור החיים של ניצול השואה?

אפשר למצות כל זכות ועדיין לגלות שהטיפול בבית אינו עובד. מטפל יכול להגיע בזמן, לבצע את המשימות שנקבעו ולהיות מסור, ובכל זאת לא להצליח ליצור תחושת ביטחון אצל המטופל.

אצל ניצולי שואה, ובמיוחד כשקיימת ירידה קוגניטיבית, היכרות עם סיפור החיים יכולה להיות חלק משמעותי מאיכות הטיפול. הדבר עשוי לעזור להבין מה מרגיע את האדם, אילו מצבים מעוררים מצוקה ואיך להתאים את השגרה באופן מכבד.

לפעמים אירועים מהעבר משפיעים על חוויות בהווה

דמנציה יכולה לשנות את הזיכרון, ההתמצאות והאופן שבו האדם מפרש את סביבתו. אצל מי שחווה טראומה קשה, גם מצב יומיומי לכאורה עלול לקבל משמעות אחרת.

רחצה יכולה להיתפס כרגע של חשיפה או אובדן שליטה. קול חזק במסדרון, דלת נסגרת או אדם לא מוכר שנכנס לבית עשויים אצל חלק מהניצולים לעורר פחד או אי שקט.

אבל אין רשימה אחת של טריגרים שמתאימה לכל ניצולי השואה. כל אדם חווה דברים אחרים וחי חיים שלמים מאז. עדיף להתבונן בתגובות של ההורה ולנסות להבין אילו מצבים מקשים עליו ומה עוזר לו להרגיש בטוח.

המידע שהמשפחה מוסרת למטפל חשוב לא פחות מהמידע הרפואי

כדאי לספר באיזו שפה ההורה מרגיש בנוח, איך נראה סדר היום שלו, מה הוא אוהב לאכול, מתי הוא מעדיף להתרחץ, אילו פעולות הוא רוצה להמשיך לעשות בעצמו ועל מה חשוב לו לשמור בשליטתו.

לפעמים פרט קטן עושה הבדל גדול. אדם שרגיל להתלבש לפני ארוחת הבוקר עשוי להתנגד לשינוי הסדר. מי שמקפיד על אוכל או שעות מסוימות יכול להרגיש שמשהו מוכר נלקח ממנו כשמשנים את השגרה ללא הכנה.

לא צריך למסור למטפל את כל סיפור חייו. מספיק לתת לו הקשר שיעזור להבין את האדם שמולו, במקום לפרש כל התנגדות כעקשנות.

רציפות הטיפול עוזרת לבנות ביטחון

כניסה של מטפל לבית היא שינוי משמעותי. אדם זר נמצא במרחב הפרטי, עוזר ברחצה, מכין אוכל ולעיתים נוכח שעות רבות. ככל ששומרים על מטפל קבוע, סדר יום צפוי ותיאום ברור עם המשפחה, קל יותר לבנות היכרות ואמון.

כשקיימת גם דמנציה, העקביות חשובה במיוחד. אדם שמתקשה להבין מדוע אחרים נמצאים בביתו עלול להתבלבל יותר כשמתחלפים מטפלים לעיתים קרובות. במקרים כאלה כדאי להכיר את העקרונות של טיפול באדם עם דמנציה או אלצהיימר בבית.

גם כאשר נדרש שינוי במטפל, אפשר להכין את ההורה בהדרגה ולשמור ככל האפשר על הרגלים מוכרים. הימים הראשונים של מטפלת חדשה בבית יכולים להשפיע מאוד על בניית האמון.

מה כדאי לחפש במטפל מתאים?

אין תכונה אחת שהופכת אדם למטפל מתאים לניצולי שואה. ההתאמה תלויה בשילוב של אופי, תקשורת והיכולת ללמוד את האדם שמקבל טיפול.

סבלנות חשובה, אבל גם היכולת לא למהר לקחת שליטה. כדאי לחפש מטפל שיודע להקשיב למשפחה, לשים לב לשינויים בהתנהגות ולכבד הרגלים שאינם מוכרים לו.

גם לשפה יכולה להיות משמעות, במיוחד כשיש ירידה קוגניטיבית. היכולת לדבר עם ההורה בשפה ובדרך שמוכרות לו עשויה להקל על התקשורת ולהפחית התנגדות.

כדאי לתת להתאמה זמן. מטפל טוב אינו רק מי שמבצע פעולות סיעודיות, אלא אדם שיכול בהדרגה להפוך לנוכחות מוכרת ובטוחה.

מה חשוב לדעת על מסלול BEG כשיש גם דמנציה?

מסלול BEG ממחיש מדוע מסלול ההכרה עשוי להשפיע על זכויות הסיעוד. מדובר בניצולי שואה שמקבלים קצבת בריאות מגרמניה מכוח חוק הפיצויים הפדרלי הגרמני, ולמסלול יש הסדרים משלו.

מימון טיפול בבית ומימון מוסדי אינם בהכרח אותו דבר

פסק דין של בית המשפט העליון עסק במקבלי רנטת בריאות לפי BEG ובמימון אשפוז במוסד סיעודי בשל דמנציה.

לפי פסק הדין, מקבלי רנטת BEG אינם זכאים להשתתפות של הרשות לזכויות ניצולי השואה במימון אותו אשפוז מכוח המסלול שניתן למקבלי תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. אין בכך קביעה שאין אפשרות לקבל סיוע סיעודי אחר.

למקבלי BEG עשויים להיות מסלולי סיוע ייעודיים

בשנים האחרונות נוספו הטבות ותשלומים נוספים, וקיים גם סיוע ייעודי לחלק ממקבלי הרנטה שמתמודדים עם דמנציה, אלצהיימר או ירידה קוגניטיבית חמורה. מכיוון שההסדרים השתנו לאורך השנים, לא כדאי להסתמך על תשובה ישנה או על הזכאות של משפחה אחרת.

כאשר יש גם דמנציה וגם רנטה מגרמניה, כדאי לבצע בדיקה עדכנית לפי סוג ההכרה והסיוע המבוקש.

איך מתחילים לממש את הזכויות בלי ללכת לאיבוד?

אחרי כל הגופים והמסלולים, קל להרגיש שצריך להיות מומחים לזכויות כדי להבין מה לעשות. בפועל אפשר להתקדם בארבעה צעדים פשוטים יחסית.

מתחילים בבדיקת מסלול ההכרה

חפשו מכתבים מהרשות לזכויות ניצולי השואה, מוועידת התביעות או מרשויות הפיצויים בגרמניה. בדקו מאיזה גוף מתקבל התשלום הקבוע ומה מופיע באישור. אם המסלול אינו ברור, אפשר לבקש הבהרה מהגוף הרלוונטי.

מבררים מהי הזכאות הסיעודית הקיימת

בדקו מהי רמת גמלת הסיעוד, כמה נקודות תלות נקבעו, האם הגמלה מלאה או מופחתת והאם היא מתקבלת בשעות טיפול, בכסף או בשירותים אחרים. נתוני התלות זמינים גם באזור האישי בביטוח לאומי.

בודקים איזה מסלול נוסף מתאים למצב ההורה

ייתכן שמגיעות תשע שעות נוספות, ייתכן שמדובר בתשלום כספי, ובמצב של משבר רפואי או חזרה מאשפוז ייתכן שכדאי לבדוק דווקא את סול"ם.

המטרה היא לזהות את המסלול שמתאים למצב הנוכחי, ולא לנסות להגיש בקשה לכל זכות אפשרית בבת אחת.

מתאימים את העזרה לאדם ולשגרת הבית

אחרי שמבינים איזה סיוע אפשר לקבל, צריך להחליט איך הוא ייראה בבית. אילו שעות קשות במיוחד? במה ההורה זקוק לעזרה? מה הוא עדיין מסוגל ורוצה לעשות בעצמו? איזו שפה, שגרה ואופי טיפול יעזרו לו להרגיש בטוח?

במקרים שבהם נדרשת נוכחות רחבה יותר, אפשר לברר גם אפשרות של עובד זר לסיעוד ולבחון התאמה לצורכי המשפחה.

במתן חן אנחנו מלווים משפחות בתהליכי סיעוד ומסייעים להתאים את פתרון הטיפול למצב בבית. כאשר מדובר בניצול שואה, חשוב להכיר לצד הזכאות גם את האדם, את השגרה שלו ואת הדברים שעוזרים לו להרגיש בטוח.

שאלות נפוצות על סיעוד לניצולי שואה