המקרר של אמא מלא. יש בו אוכל מבושל, ירקות חתוכים, יוגורטים וכל מה שהילדים דאגו לקנות ולהכין. כששואלים אותה אם אכלה, היא עונה שכן. אבל בביקור הבא מתברר שרוב האוכל נשאר בדיוק במקום שבו הונח.
זו אחת הבעיות הנפוצות בטיפול בקשישים בבית. אנחנו דואגים שיהיה אוכל, אבל לא תמיד יודעים כמה ממנו נאכל בפועל.
אצל קשיש סיעודי, תזונה נכונה היא עניין מורכב יותר מהכנת ארוחות בריאות. ירידה בתיאבון, קשיים בלעיסה, חולשה, תרופות ומחלות כרוניות עלולים להשפיע על הרגלי האכילה. לפעמים האדם פשוט מתקשה להחזיק סכו"ם או מתעייף באמצע הארוחה.
כאן יש משמעות גדולה לנוכחות של מטפל שמכיר את שגרת היום. אדם שרואה מה נאכל, מבחין בשינויים ועוזר להפוך את הארוחות לחלק נעים ובטוח מהיום.
למה קשישים סיעודיים נמצאים בסיכון לתת-תזונה?
עם הגיל, ובמיוחד כאשר מתפתחת תלות בעזרת הזולת, האכילה עלולה להפוך למשימה מורכבת. תחושת התיאבון עשויה להיחלש, חושי הטעם והריח משתנים, ולעיתים מופיעים קשיים בלעיסה או בבליעה. מחלות כרוניות ותרופות מסוימות יכולות להקשות עוד יותר.
גם המצב הנפשי משפיע. אדם שאיבד את בן או בת זוגו, מתקשה לצאת מהבית או מבלה שעות רבות לבד עשוי לאבד עניין בהכנת אוכל ובארוחות עצמן.
תת-תזונה מתפתחת כאשר הגוף אינו מקבל לאורך זמן את האנרגיה או רכיבי התזונה הדרושים לו. לא תמיד רואים זאת מיד. גם אדם במשקל תקין, ואפילו אדם עם עודף משקל, עלול לסבול ממחסור תזונתי או מאובדן מסת שריר.
אכילה לא מספקת עלולה לפגוע גם בתפקוד
אחד הסיכונים המשמעותיים של תזונה לא מספקת בגיל המבוגר הוא אובדן מסת שריר וכוח. כאשר אדם אוכל מעט מדי, במיוחד אם צריכת החלבון שלו נמוכה והוא כמעט אינו פעיל, הוא עלול להתקשות יותר בפעולות שבעבר הצליח לבצע.
קימה מכיסא נעשית מאומצת, ההליכה איטית יותר והעייפות מגיעה מוקדם. כשהאדם נחלש, לפעמים קשה לו אפילו להתיישב לארוחה, לחתוך מזון או להחזיק כוס.
כך עלול להיווצר מעגל שבו אכילה לא מספקת תורמת לירידה בתפקוד, והירידה בתפקוד מקשה עוד יותר על האכילה.
זו אחת הסיבות לכך שירידה בתיאבון או במשקל אינה משהו שכדאי לפטור באמירה "זה טבעי בגילו". במיוחד אצל אדם שכבר זקוק לטיפול סיעודי בבית, שינוי בהרגלי האכילה עשוי להיות סימן ראשון לכך שדרושה בדיקה או התאמה של הטיפול.
מה חשוב לכלול בתזונה של קשיש סיעודי?
אין תפריט אחד שמתאים לכל הקשישים. אדם שמתקשה ללעוס, אדם עם סוכרת ואדם שמחלים מאשפוז עשויים להזדקק להתאמות שונות. גם המשקל, רמת הפעילות, המחלות והתרופות משפיעים על הצרכים התזונתיים.
עם זאת, יש כמה עקרונות שיכולים לעזור למשפחות לבנות שגרת אכילה טובה יותר.
חלבון מסייע לשמור על השרירים
חלבון חשוב לשמירה על רקמות הגוף, השרירים והיכולת התפקודית. בגיל המבוגר, כאשר קיימת נטייה לאובדן מסת שריר, יש לו חשיבות מיוחדת.
ביצים, דגים, עוף, מוצרי חלב וקטניות הם דוגמאות למזונות שמספקים חלבון. אפשר לשלב אותם בארוחות בהתאם להעדפות האדם, ליכולת האכילה שלו ולהנחיות התזונתיות שקיבל.
לדוגמה, ארוחת בוקר יכולה לכלול ביצה וגבינה לצד לחם וירקות, וארוחת צהריים יכולה לכלול דג או קציצות לצד תוספת וירק מבושל.
אצל אנשים עם מחלות כליה או מצבים רפואיים מסוימים, כמות החלבון והמקורות שלו מחייבים התאמה מקצועית.
לפעמים קל יותר לאכול כמה ארוחות קטנות
יש קשישים שמתקשים לסיים ארוחה מלאה, אבל מצליחים לאכול מנות קטנות לאורך היום. במקרים כאלה אפשר לשקול, בהתאם לצורך, חלוקה של האוכל לחמש או שש ארוחות קטנות במקום להסתמך על שלוש ארוחות גדולות.
למשל, לצד הארוחות העיקריות אפשר להציע יוגורט, פרי, כריך קטן או מנה אחרת שהאדם אוהב ומסוגל לאכול בבטחה.
המטרה אינה להעמיס עוד ארוחות על אדם שאינו רעב, אלא למצוא דרך שתאפשר לו לקבל מספיק מזון בלי שכל ישיבה ליד השולחן תהפוך למאמץ.
גם המאכלים שהקשיש אוהב חשובים לתפריט
תפריט מאוזן כולל שילוב של מקורות חלבון, ירקות, פירות, דגנים ושומנים בריאים, בהתאם לצרכים האישיים.
אבל גם התפריט הבריא ביותר לא יועיל אם האדם מסרב לאכול אותו.
אם אמא אוהבת מרק עוף עם ירקות, אין סיבה להחליף אותו במנה שהיא אינה מכירה רק משום שהיא נראית בריאה יותר. אפשר לבחון כיצד לשלב את המאכלים האהובים בתפריט מגוון ומזין.
כאשר יש קושי מתמשך באכילה, ירידה במשקל או מחלות שמחייבות תזונה מיוחדת, כדאי לפנות לדיאטנית קלינית להתאמה אישית.
למה קשיש מסרב לאכול?
כשאדם מבוגר מסרב לארוחה, התגובה הטבעית של המשפחה היא לנסות לשכנע אותו לאכול עוד קצת. לפעמים זה מצליח. אבל סירוב לאוכל עשוי להצביע על בעיה שלא קשורה כלל לטעם של המנה.
לפני שמנסים לשכנע, כדאי להבין מה השתנה.
כאבים בפה וקשיי לעיסה יכולים להפוך את האוכל למאמץ
שיניים תותבות שכבר אינן מתאימות, פצע בפה, דלקת חניכיים או יובש בפה יכולים להפוך כל נגיסה למאמץ.
לא תמיד הקשיש מתלונן על כאבים. לפעמים הוא פשוט מתחיל להימנע ממאכלים מסוימים, לועס לאט מאוד או משאיר את הבשר בצלחת.
במצב כזה חשוב לבדוק את הסיבה ולא להסתפק בהחלפת האוכל למזון רך.
תרופות מסוימות עלולות להפחית את התיאבון
תרופות מסוימות עלולות לגרום לבחילה, לעצירות, ליובש בפה או לשינויים בחוש הטעם. אם הירידה בתיאבון החלה לאחר הוספת תרופה או שינוי מינון, כדאי לדווח על כך לרופא או לרוקח.
המטפל יכול לעזור בשמירה על שגרת הארוחות ובתזמון שמתאים להוראות נטילת התרופות, אך אינו משנה את הטיפול התרופתי בעצמו.
לפעמים הקושי הוא דווקא להחזיק סכו"ם
אדם עם רעד בידיים, חולשה, מגבלת תנועה או ירידה בראייה עשוי לרצות לאכול, אבל להתקשות לבצע את הפעולות הפשוטות ביותר.
אצל אנשים עם מחלת פרקינסון, למשל, רעד, נוקשות ואיטיות בתנועה עלולים להקשות על אחיזת הסכו"ם ועל השלמת הארוחה.
לפעמים צלחת שמחליקה פחות, סכו"ם מותאם, סיוע בחיתוך המזון או זמן ארוחה ארוך יותר יכולים להקל. את התאמת העזרים כדאי לבצע לפי הקושי, ובמידת הצורך בעזרת מרפאה בעיסוק.
יש הבדל גדול בין אדם שאינו רוצה לאכול לבין אדם שרוצה, אבל אינו מצליח.
בדידות ושינויים במצב הרוח משפיעים גם על האכילה
אוכל הוא גם חלק מחיי החברה. אצל אדם שהיה רגיל לאכול עם בן או בת זוג, ארוחה לבד יכולה להפוך לחוויה עצובה או חסרת עניין.
לעיתים הירידה בתיאבון מלווה בהסתגרות, באובדן עניין בפעילויות אחרות או בשינוי במצב הרוח. במקרים כאלה כדאי לשתף את רופא המשפחה ולא להניח שמדובר רק בהרגלי אכילה.
דמנציה יכולה לשנות את הדרך שבה אדם אוכל
דמנציה יכולה להשפיע על האכילה בדרכים שונות. אדם עלול לשכוח שכבר הגיעה שעת הארוחה, להתקשות לזהות מזון, לא להבין כיצד להשתמש בסכו"ם או לאבד את רצף הפעולות הנדרש לאכילה.
לפעמים הוא קם שוב ושוב מהשולחן, מסיח את דעתו או מסרב למאכל שבעבר אהב.
במצבים כאלה כדאי לשמור על סביבה שקטה, זמני ארוחות קבועים והגשה פשוטה. אפשר להציע בחירה בין שתי מנות מוכרות במקום להציג מגוון גדול ומבלבל.
כאשר האדם מתקשה להבין הוראות, המטפל יכול להדגים פעולה או להציע עזרה הדרגתית, בלי למהר להאכיל אותו אם הוא עדיין מסוגל לאכול בעצמו.
בשלבים מתקדמים של דמנציה עלולים להופיע גם קשיי בליעה, שמחייבים הערכה מקצועית.
קשיי בליעה מחייבים תשומת לב מיוחדת
שיעול חוזר בזמן ארוחה, חנק, קול רטוב או מגרגר לאחר בליעה, מזון שנשאר בפה או קושי בבליעת נוזלים עשויים להעיד על הפרעת בליעה.
אלה סימנים שמחייבים פנייה בהקדם לרופא, ולעיתים גם לקלינאית תקשורת המתמחה בהערכת בליעה.
אין לשנות באופן עצמאי את מרקם המזון או להסמיך נוזלים כפתרון כללי. התאמות כאלה צריכות להיקבע בהתאם למצבו של האדם ולהמלצות מקצועיות. במקרה של חנק חריף עם קושי לנשום יש להזעיק עזרה דחופה.
איך אפשר לעודד קשיש לאכול בלי להפוך את הארוחה למאבק?
כשקשיש אוכל מעט, קל להפוך כל ארוחה לוויכוח. הילדים מודאגים, המטפלת מנסה לשכנע, והאדם המבוגר מרגיש שכולם מסתכלים על הצלחת שלו.
לעיתים דווקא הפחתת הלחץ ושינוי קטן בשגרת הארוחה יכולים לעזור יותר מעוד ניסיון לשכנע.
מנות קטנות ומוכרות עשויות לעורר יותר תיאבון
צלחת עמוסה יכולה להרתיע אדם שהתיאבון שלו ירוד. מנה קטנה ומסודרת נראית נגישה יותר, ותמיד אפשר להציע תוספת.
כדאי להתחיל ממאכלים שהאדם אוהב, ולא להציג בכל פעם משהו חדש. אצל קשישים רבים, במיוחד כשיש ירידה קוגניטיבית, המוכר מעניק תחושת ביטחון.
אם האדם מצליח לאכול מעט בכל פעם, אפשר לשלב ארוחות ביניים. כשהצריכה אינה מספקת לאורך זמן, יש צורך בהערכה תזונתית ולא רק בהוספת עוד נשנושים.
כדאי להתאים את שעת הארוחה למצבו של האדם
לא כולם רעבים באותן שעות. יש מי שאוכל היטב בבוקר אך עייף בצהריים, ואחרים זקוקים לזמן לאחר הקימה לפני שהם מוכנים לאכול.
מטפל שמכיר את סדר היום יכול לזהות את השעות שבהן האדם ערני יותר ולתכנן את הארוחות בהתאם.
גם תנאי הסביבה חשובים. שולחן נוח, ישיבה יציבה וזקופה ככל שהמצב מאפשר, תאורה טובה והפחתת רעש והסחות דעת יכולים להקל.
אפשר לשמור על עצמאות גם כשהארוחה נמשכת יותר זמן
לפעמים הכי קל לקחת את הכפית ולהאכיל. אבל אם האדם עדיין מסוגל לאכול בעצמו, גם בקצב איטי או עם מעט לכלוך, כדאי לאפשר לו לעשות זאת.
אפשר לעזור בחיתוך המזון, להניח את הסכו"ם במקום נוח או להגיש את המנות אחת אחרי השנייה.
המטרה היא שהאדם יקבל את העזרה הדרושה לו בלי לוותר על פעולות שהוא עדיין מסוגל לבצע.
ארוחה רגועה, שבה המטפל יושב ליד השולחן, מדבר ומאפשר לאדם לבחור מה לאכול, עשויה להיות נעימה יותר מארוחה שמלווה בהוראות ובשכנועים.
כדי למנוע התייבשות אצל קשישים לא כדאי לחכות לצמא
תשומת הלב המשפחתית מופנית בדרך כלל לאוכל. שואלים מה אמא אכלה בצהריים, האם סיימה את המרק ומה הכינו לה בערב. אבל גם השתייה יכולה להפוך לבעיה משמעותית.
אצל אנשים מבוגרים תחושת הצמא עשויה להיות חלשה יותר. יש מי ששוכחים לשתות, מתקשים להגיע לכוס או נמנעים במכוון משתייה כדי לא לקום לשירותים לעיתים קרובות.
אצל אדם עם ירידה בזיכרון, עצם העובדה שכוס מים עומדת לידו אינה מבטיחה שהוא ישתה ממנה.
איך מזהים חשש להתייבשות?
סימנים אפשריים כוללים יובש בפה, שתן כהה או מועט, סחרחורת, חולשה ושינוי במצב הערנות. בלבול חדש או החמרה פתאומית בבלבול מחייבים הערכה רפואית דחופה, משום שהם יכולים להעיד על התייבשות או על בעיה רפואית אחרת.
לא כל סימן כזה מעיד בהכרח על מחסור בנוזלים. למשל, צבע השתן יכול להיות מושפע גם מתרופות וממצבים רפואיים שונים.
המטפל יכול לשלב שתייה בשגרת היום
במקום להמתין שהקשיש יבקש מים, אפשר לשלב הצעת שתייה לאחר הקימה, לצד הארוחות, בזמן נטילת תרופות בהתאם להנחיות ובין הפעילויות.
לעיתים קל יותר לשתות כמויות קטנות בכל פעם. כדאי גם לברר מה האדם מעדיף. מים קרים, תה, משקה בטמפרטורת החדר או שתייה מכוס מסוימת עשויים להתקבל בצורה שונה.
מרקים ומזונות עשירים בנוזלים יכולים לתרום לצריכת הנוזלים, כל עוד הם מתאימים לתזונה וליכולת הבליעה של האדם.
כמות השתייה הדרושה משתנה בהתאם למצב הבריאותי, לתרופות, למזג האוויר ולרמת הפעילות. אצל אנשים עם אי ספיקת לב, מחלות כליה או הגבלת נוזלים רפואית, יש להקפיד על הכמות שנקבעה על ידי הצוות המטפל.
מה עושה המטפל הסיעודי כדי לשמור על שגרת אכילה טובה?
במשפחות רבות מניחים שתפקיד המטפל בכל הקשור לתזונה מסתיים בבישול ובהגשת האוכל. בפועל, כאשר המטפל נמצא לצד הקשיש באופן קבוע, יש לו הזדמנות להבחין בדברים שבני המשפחה לא תמיד רואים בביקורים קצרים.
זו אחת התרומות החשובות של מטפל סיעודי. הוא מכיר את ההרגלים הקטנים ויכול לשים לב לשינויים שמתרחשים בהדרגה.
הכנת אוכל והגשה שמתאימות לאדם
המטפל מסייע בקניות, בהכנת ארוחות ובהגשה, בהתאם לתפקידיו, להעדפות המטופל ולהנחיות שקיבלו מהמשפחה ומהגורמים המקצועיים.
כאשר יש תפריט שנקבע על ידי דיאטנית או מגבלות רפואיות, חשוב שההנחיות יהיו ברורות ונגישות למטפל.
סיוע בארוחה בלי למהר לקחת את השליטה
המטפל יכול לעזור לאדם להגיע לשולחן, להתארגן לישיבה נוחה ויציבה, לחתוך מזון ולהשתמש בעזרים מתאימים.
כאשר האדם זקוק לעזרה ישירה באכילה, יש לפעול בהתאם להנחיות הטיפול וליכולת הבליעה שלו. במקרה של קושי חדש בבליעה אין להמשיך כרגיל בלי בירור מקצועי.
לא פחות חשוב לשים לב לקצב. קשיש שמתעייף באמצע הארוחה עשוי להזדקק להפסקה או לעזרה מותאמת, ולא ללחץ לסיים את המנה.
שינויים קטנים בהרגלים עשויים להעיד על בעיה
מטפל שנמצא בבית מדי יום יודע בדרך כלל כמה האדם רגיל לאכול ומה הוא אוהב.
אם אדם שנהג לסיים את ארוחת הבוקר משאיר פתאום חצי ממנה, או מתחיל להימנע ממזונות מסוימים, זה מידע שכדאי להעביר למשפחה.
גם שינויים הדרגתיים חשובים. לפעמים רק כאשר מסתכלים על כמה ימים ברצף מבינים שכמות האוכל ירדה בצורה משמעותית.
תיעוד פשוט עוזר למשפחה ולצוות המטפל
כאשר קיים חשש לבעיה תזונתית, כדאי להגדיר עם המטפל מעקב פשוט וברור.
אין צורך להפוך כל ארוחה לאירוע רפואי. לפעמים מספיק לרשום מה נאכל, כמה נשתה והאם היה קושי מיוחד.
אם מתגלה שינוי חריג או מתמשך, המטפל צריך לעדכן את בן המשפחה האחראי ואת הגורמים המקצועיים בהתאם למקרה, ולא לנסות לאבחן את הבעיה בעצמו.
על מה כדאי לבקש מהמטפל לעקוב?
כמות האוכל שנאכלה בפועל. כדאי לשים לב כמה מהמנה נשאר בצלחת ואם יש שינוי ביחס לימים הקודמים.
שתייה במהלך היום. כדאי לעקוב אחר הכמות במיוחד כאשר קיימת הנחיה רפואית למעקב נוזלים.
שינויים בתיאבון. האם האדם מבקש אוכל, מסרב לארוחות או מתחיל להעדיף מאכלים אחרים?
קשיים בזמן האכילה. שיעול, כאבים, קושי בלעיסה, עייפות או קושי להשתמש בסכו"ם מצדיקים תשומת לב.
משקל. יש לעקוב בתדירות שקבע הצוות המטפל ולדווח על שינויים לא מוסברים.
שינויים במצב הכללי. חולשה חדשה, בלבול, שינוי בהתנהגות או ירידה בתפקוד היומיומי עשויים להיות מידע חשוב.
לא חייבים לנהל טופס מפורט בכל יום. כשיש חשש לאכילה לא מספקת, רישום קצר במחברת או עדכון מסודר למשפחה יכול לעזור לזהות מגמה ולספק לרופא או לדיאטנית מידע שימושי.
איך שומרים על הרגלי האוכל כשהמטפלת אחראית על המטבח?
לכל בית יש הרגלי אוכל משלו. שעות הארוחה, התבלינים, סוגי המרקים, הצורה שבה מגישים את האוכל ואפילו הכוס שבה שותים תה הם חלק משגרה שנבנתה במשך שנים.
כאשר נכנסת לבית מטפלת חדשה, במיוחד מטפלת שהגיעה ממדינה אחרת, היא מביאה איתה הרגלי בישול וטעמים שונים.
מטפלת יכולה להכין ארוחה מזינה ומושקעת, אבל אם האדם המבוגר רגיל לקציצות ברוטב, למרק מסוים או לדייסה שאכל במשך שנים, ייתכן שלא ירצה לאכול את המנה החדשה.
אין כאן בהכרח בעיה באיכות הבישול. לפעמים האוכל פשוט אינו מוכר.
כדאי להכיר למטפלת את המאכלים וההרגלים של הבית
כדאי להקדיש לכך זמן כבר בתחילת ההעסקה.
אפשר להכין רשימה קצרה של מאכלים אהובים, להסביר אילו מזונות האדם אינו אוהב ולציין הרגלים הקשורים לכשרות, למסורת ולשעות הארוחה.
אם יש מתכונים משפחתיים חשובים, אפשר לבשל אותם יחד עם המטפלת בפעמים הראשונות. לפעמים תמונה של המנה או הוראות פשוטות מועילות יותר מהסבר ארוך.
חשוב גם לשאול את האדם המבוגר עצמו, ככל שמצבו מאפשר, מה הוא רוצה לאכול ואיך הוא אוהב שמכינים לו את האוכל.
הרגלי התזונה הם רק חלק מהמידע שכדאי להעביר בשבוע הראשון עם מטפלת סיעודית חדשה. היכרות עם שגרת היום, ההעדפות וההרגלים מקלה על ההסתגלות ועוזרת לבנות יחסי אמון.
איך המשפחה והמטפל יכולים לנהל יחד את התזונה?
גם כאשר יש בבית מטפל קבוע, האחריות למעקב אחר מצבו הבריאותי של הקשיש אינה עוברת אליו באופן בלעדי.
המטפל נמצא בבית ורואה את ההתנהלות היומיומית. המשפחה מכירה את ההיסטוריה, ההעדפות וההחלטות הרפואיות. הרופא והדיאטנית אחראים להערכה המקצועית ולהנחיות הרפואיות והתזונתיות.
כאשר חלוקת התפקידים ברורה, קל יותר לזהות שינויים ולטפל בהם בזמן.
כך אפשר לחלק את האחריות
הכנת ארוחות וקניות. המטפל מסייע בהתאם להסדר העבודה ולצרכים, והמשפחה דואגת להנחיות ברורות ולתקציב מתאים.
תכנון התפריט. המשפחה והמטפל מביאים בחשבון את העדפות האדם ואת ההנחיות הרפואיות. כשנדרשת התאמה טיפולית, דיאטנית קלינית קובעת את ההמלצות התזונתיות.
מעקב אחר אכילה ושתייה. המטפל שם לב לצריכה בפועל ומתעד לפי הצורך. המשפחה מקבלת עדכונים כשמתגלה שינוי.
מעקב משקל. הוא מתבצע לפי ההנחיות המקצועיות, על ידי המטפל או בן משפחה בהתאם ליכולת ולסידור בבית.
בירור קשיים בלעיסה ובבליעה. המטפל והמשפחה מזהים ומדווחים. רופא, רופא שיניים או קלינאית תקשורת מבצעים את הבירור המתאים.
קשר עם הצוות הרפואי. בן המשפחה האחראי מרכז בדרך כלל את התקשורת, תוך שיתוף המידע שהמטפל אסף.
לא צריך שכל בני המשפחה יתקשרו עם המטפל בנפרד. עדיף לקבוע איש קשר אחד שירכז את העדכונים, יבהיר את ההנחיות ויוודא שמידע חשוב מגיע למי שצריך.
מתי צריך לפנות לרופא או לדיאטנית?
שינויים קטנים בתיאבון אינם בהכרח סימן למחלה. אבל אצל קשיש סיעודי כדאי להתייחס ברצינות לשינוי מתמשך או פתאומי, במיוחד כשהוא מלווה בתסמינים נוספים.
כדאי לפנות לרופא המשפחה כאשר מופיעים אחד או יותר מהמצבים הבאים.
- המשקל יורד בלי שהתכוונתם לכך, במיוחד כאשר הירידה נמשכת לאורך זמן.
- האדם אוכל או שותה הרבה פחות מהרגיל, או מסרב לארוחות במשך תקופה.
- מופיע קושי חדש בלעיסה או בבליעה, שיעול חוזר בזמן האוכל או תחושה שהמזון נתקע.
- החולשה מתגברת, מופיעה עייפות חריגה או שחלה ירידה בתפקוד.
- יש חשש להתייבשות בעקבות מיעוט במתן שתן, סחרחורת או יובש משמעותי.
בלבול חדש או שינוי חד במצב ההכרה מחייבים הערכה רפואית דחופה. חנק עם קושי לנשום, אובדן הכרה או מצוקה נשימתית מחייבים הזעקת עזרה רפואית מיידית.
דיאטנית קלינית יכולה לסייע כאשר יש ירידה במשקל, קושי להגיע לצריכה מספקת, צורך בתפריט מותאם למחלות כרוניות או חשש לתת-תזונה. אם קיימת בעיה בבליעה, יש צורך גם בהערכה של איש מקצוע מתאים.
המידע שמספק המטפל על שגרת האכילה יכול לעזור לצוות הרפואי להבין טוב יותר מה קורה בבית, מעבר למה שאפשר לראות בבדיקה קצרה במרפאה.
תזונה טובה מתחילה בתשומת לב למה שקורה בכל יום
אפשר לדאוג לקניות, להכין אוכל בריא ולמלא את המקרר, ועדיין לפספס את העובדה שההורה אוכל פחות ופחות.
לפעמים הפתרון פשוט יחסית. מאכל מוכר, ארוחה בשעה אחרת, עזרה בחיתוך המזון או מישהו שיושב ליד השולחן. במקרים אחרים הירידה באכילה מצביעה על בעיה רפואית או תפקודית שמחייבת בירור.
התפקיד של המטפל אינו להחליף דיאטנית או רופא. הוא להכיר את האדם, לעזור לו בשגרת האכילה, לשמור ככל האפשר על עצמאותו ולזהות שינויים בזמן.
במתן חן אנחנו מסייעים למשפחות למצוא פתרונות סיעוד שמתאימים למצבו של ההורה ולשגרת החיים בבית. אם אתם זקוקים לעזרה בהכנת ארוחות, בליווי בזמן האכילה או בטיפול היומיומי, צוות מתן חן ישמח לעזור לכם לבחון את האפשרויות המתאימות.
שאלות נפוצות על תזונה נכונה לקשיש סיעודי
מה עושים כשקשיש סיעודי אוכל מעט מאוד?
כדאי לבדוק מה גורם לירידה באכילה. ייתכן שמדובר בחוסר תיאבון, בכאבים, בהשפעת תרופות, בקשיי לעיסה או בליעה, בחולשה או בשינוי במצב הרוח. אפשר לנסות להציע מנות קטנות ומאכלים מוכרים, בלי להפעיל לחץ. אם האכילה אינה מספקת או שהירידה בתיאבון נמשכת, יש לפנות לרופא ולשקול הערכה של דיאטנית קלינית.
איך יודעים שקשיש לא שותה מספיק?
סימנים אפשריים כוללים יובש בפה, שתן כהה או מועט, סחרחורת וחולשה. בלבול חדש או שינוי פתאומי בערנות מחייבים הערכה רפואית דחופה. כאשר יש חשש להתייבשות, כדאי לעקוב אחר השתייה ולהתייעץ עם רופא לגבי הכמות המתאימה, במיוחד אם קיימות מחלות לב או כליות.
האם קשיש יכול לסבול מתת-תזונה גם אם הוא לא רזה?
כן. גם אדם במשקל תקין או עם עודף משקל יכול לסבול ממחסור ברכיבי תזונה או מאובדן מסת שריר. לכן חשוב להתייחס לשינויים בתיאבון, בכוח ובתפקוד, ולא להסתמך רק על המשקל.
מה עושים כשקשיש עם דמנציה מסרב לאכול?
כדאי לנסות להבין אם הסירוב נובע מבלבול, קושי לזהות את האוכל, בעיה פיזית, כאב או ירידה בתיאבון. סביבה שקטה, שגרת ארוחות קבועה, מנות מוכרות ועזרה הדרגתית יכולים להקל. כאשר הסירוב נמשך או מופיעים קשיי בליעה, יש לפנות לבירור רפואי.
האם מטפלת סיעודית יכולה לקבוע מה הקשיש צריך לאכול?
מטפלת יכולה לסייע בתכנון המעשי של הארוחות, בקניות, בבישול, בהגשה ובמעקב אחר האכילה. היא צריכה להתחשב בהעדפות המטופל ובהנחיות שניתנו לו, אך אינה קובעת בעצמה תפריט רפואי, מגבלות תזונתיות או שינויים בטיפול. החלטות כאלה מתקבלות עם אנשי המקצוע המתאימים.