לפעמים ההחלטה מתקבלת כמעט מאליה.
אמא כבר פחות בטוחה לבד בלילה. אבא השתחרר מאשפוז ועדיין מתקשה להסתדר בעצמו. אחרי כמה שיחות בין האחים, אחד הילדים אומר: "יש לנו חדר פנוי. שיעבור אלינו."
בהתחלה זה נשמע כמו פתרון פשוט. ההורה לא יהיה לבד, המשפחה תהיה קרובה ותמיד יהיה מישהו בסביבה אם יצטרך עזרה.
אבל מהר מאוד מתחילות לצוץ שאלות אחרות. מי יעזור בבוקר? מה קורה כשכולם בעבודה? האם הבית בכלל מתאים לאדם שמתקשה בהליכה? מי קם בלילה? ואיך שומרים על החיים של המשפחה לצד הצרכים החדשים של ההורה?
מעבר לבית הילדים יכול להיות פתרון מצוין, זמני או קבוע. אבל כדי שהוא יעבוד לאורך זמן, כדאי לתכנן לא רק איפה ההורה יישן, אלא איך ייראו החיים המשותפים.
קודם כדאי להבין למה ההורה צריך לעבור
לפני שמתחילים לפנות חדר, כדאי להבין מה הסיבה למעבר.
האם ההורה מתקשה בניהול משק הבית? האם הבעיה העיקרית היא בדידות? האם היו נפילות? האם הוא זקוק לעזרה ברחצה ובהלבשה? האם יש ירידה בזיכרון? האם הוא יכול להישאר לבד במשך כמה שעות?
בדידות, קושי בתפקוד וצורך בהשגחה אינם אותו הדבר, ולכן גם הפתרון המתאים לכל אחד מהם יכול להיות שונה.
אם ההורה עצמאי ברוב הפעולות אבל חושש להישאר לבד בלילה, המעבר יכול לתת מענה משמעותי. אם הוא זקוק לעזרה לאורך רוב שעות היום, עצם הנוכחות של בני המשפחה בבית לא בהכרח מספיקה.
אם אתם עדיין לא בטוחים עד כמה המצב השתנה, כדאי להתחיל מהסימנים שיכולים להעיד כי ההורה זקוק לעזרה ולבחון מה הוא עדיין עושה באופן עצמאי ובאילו פעולות כבר נדרשת תמיכה.
האם הבית שלכם מתאים גם לאדם מבוגר?
בית שמתאים למשפחה עם ילדים לא תמיד מתאים לאדם מבוגר שמתקשה בניידות.
כדאי לעבור על הבית כאילו אתם נכנסים אליו בפעם הראשונה. האם יש מדרגות בדרך לחדר השינה? האם קל להגיע לשירותים בלילה? האם יש אמבטיה שקשה להיכנס אליה? האם יש שטיחים, חוטים או רהיטים שמפריעים למעבר?
משרד הבריאות מציין כי רוב הנפילות בגיל המבוגר קורות בבית, בשל שילוב של גורמים כמו בעיות פיזיות, תרופות ומכשולים בסביבה. בעמוד בנושא סביבה בטוחה בבית למניעת נפילות ממליץ משרד הבריאות, בין היתר, לפנות מכשולים מהרצפה, לדאוג לתאורה טובה, להתאים את חדר הרחצה ולהתקין תאורת לילה בדרך מחדר השינה לשירותים.
לא צריך להפוך את הבית למוסד סיעודי. לעיתים כמה התאמות קטנות בסביבה הביתית, כמו תאורת לילה טובה, פינוי מעבר והתקנת ידית אחיזה, יכולות לעשות הבדל גדול.
מגורים משותפים לא מחייבים אתכם להפוך למטפלים
אחת ההנחות הנפוצות היא שאם ההורה עובר לבית הילדים, המשפחה כבר "תסתדר".
בהתחלה זה באמת יכול להרגיש כך. מכינים אוכל נוסף, מלווים לרופא ועוזרים קצת בבוקר. אבל כאשר מצבו של ההורה משתנה, העזרה יכולה לכלול רחצה, הלבשה, ניידות, השגחה, הכנת אוכל, סידורים ולעיתים גם התעוררויות בלילה.
כאשר כל האחריות נופלת על בן משפחה אחד, השחיקה יכולה להגיע מהר.
אפשר לשלב טיפול סיעודי בבית גם כשההורה מתגורר אצל הילדים. מטפל או מטפלת יכולים להגיע בשעות שבהן בני המשפחה עובדים, לעזור בפעולות היום-יום ולהפחית חלק מהעומס.
העזרה המקצועית לא מחליפה את המשפחה. במקרים רבים היא דווקא מאפשרת לבני המשפחה להמשיך להיות ילדים, בני זוג ונכדים, ולא לעסוק רק במשימות הטיפול.
כדאי לתאם ציפיות לפני שהשגרה משתנה
מעבר של הורה הביתה משפיע על כל מי שגר בו, ולכן דווקא לפני המעבר כדאי לדבר גם על הדברים הקטנים שעלולים להפוך בהמשך למקור למתח.
למשל, איך שומרים על הפרטיות של ההורה ושל בני הבית? מה קורה כשהמשפחה רוצה לצאת לסוף שבוע? ומי אחראי על הסעות, בדיקות וסידורים?
שיחה כזאת לא צריכה להיראות כמו הסכם רשמי. המטרה היא פשוט למנוע מצב שבו כולם מניחים שהדברים "יסתדרו", ורק אחרי המעבר מגלים שלכל אחד הייתה ציפייה אחרת.
חשוב גם לשמור על העצמאות של ההורה עצמו. הוא עבר לגור אצל הילדים, אבל הוא לא הפסיק להיות אדם מבוגר עם הרגלים, העדפות ורצונות משלו. ככל שמצבו מאפשר זאת, כדאי להשאיר בידיו בחירות כמו מתי לקום, מה לאכול, כיצד לבלות את היום ובאילו דברים לקבל עזרה.
גם האחים שלא גרים בבית יכולים לשאת באחריות
כשאחד הילדים פותח את הבית להורה, קל מאוד להגיע למצב שבו גם שאר האחריות נוחתת אצלו.
הוא נמצא שם, ולכן הוא זה שמתקשר לרופא, קונה תרופות, מסיע לבדיקה ומטפל בעוד סידור קטן שהופך בהדרגה לעוד ועוד משימות.
האחים האחרים אולי לא יכולים להתחלק במגורים, אבל הם בהחלט יכולים להתחלק באחריות. אחד יכול לקחת על עצמו ליווי לבדיקות, אחר לטפל בבירוקרטיה, ואפשר לקבוע ימים או סופי שבוע שבהם בן המשפחה שמטפל ביום-יום מקבל הפוגה.
חלוקה הוגנת לא אומרת שכל אחד צריך לבצע בדיוק אותן משימות. היא כן אומרת שהאחריות לטיפול בהורה לא נעלמת רק מפני שהוא ישן בבית של אחד האחים.
מה עושים כשהעזרה המשפחתית כבר לא מספיקה?
מצבו של ההורה יכול להשתנות, ומה שעבד בחודשים הראשונים לא תמיד יספיק בהמשך.
כאשר מדובר בכמה שעות עזרה ביום, מטפל ישראלי שמגיע בשעות קבועות יכול להיות פתרון מתאים. כאשר נדרשת נוכחות רחבה בהרבה, כדאי לבדוק גם אפשרות של מטפל שמתגורר בבית.
הבחירה תלויה בין היתר ברמת העצמאות של ההורה, במספר השעות שבהן הוא נשאר לבד וביכולת של המשפחה לספק את שאר העזרה. אפשר לקרוא בהרחבה על ההבדלים בין מטפל זר למטפל ישראלי.
כדאי גם להביא בחשבון את ההיבט הכלכלי. מספר שעות הטיפול, סוג המטפל והיקף הזכאות לגמלת סיעוד יכולים להשפיע מאוד על ההוצאה בפועל. במדריך על עלות מטפל סיעודי בבית אפשר לראות טווחי עלויות ולהבין אילו גורמים משפיעים על המחיר.
תנו לעצמכם ולהורה זמן להסתגל
גם אם כולם הסכימו שהמעבר הוא הדבר הנכון, לא בטוח שהוא ירגיש טבעי מהיום הראשון.
ההורה צריך להתרגל לבית חדש, והמשפחה צריכה להתרגל לשינוי בשגרה ובפרטיות. לכן לא כדאי לשפוט את הצלחת המעבר אחרי כמה ימים.
אחרי מספר שבועות כדאי לעצור ולבדוק מה עובד, איפה נוצר עומס, האם ההורה מרגיש בבית והאם בני המשפחה מצליחים להמשיך בשגרה שלהם. אולי מתברר שנדרשת עזרה נוספת, או שסידור מסוים פחות מתאים ממה שחשבתם.
אם מצטרפת גם מטפלת חדשה, כדאי לתת זמן להיכרות ולבניית שגרה. במדריך על השבוע הראשון עם מטפלת סיעודית חדשה ריכזנו כמה צעדים שיכולים לעזור להתחיל את הקשר בצורה נכונה.
המטרה היא לבנות שגרת חיים שמתאימה לכולם
מעבר של הורה לבית הילדים יכול לתת לו ביטחון, קרבה וחיי משפחה שהוא לא היה מקבל כשהוא גר לבד. עבור משפחות רבות זה יכול להיות פתרון טוב לשנים.
אבל לא מספיק לפנות חדר.
כדאי להבין איזו עזרה ההורה באמת צריך, לוודא שהבית בטוח ומתאים, לחלק את האחריות בין בני המשפחה ולזהות בזמן מתי העזרה המשפחתית כבר אינה מספיקה.
אם ההורה עבר לגור אצלכם ואתם מנסים להבין איזה היקף טיפול מתאים למצב החדש, צוות מתן חן יכול לעזור לבחון את הצרכים ולהתאים פתרון סיעודי שמתחשב גם בהורה וגם במשפחה.
שאלות נפוצות על מעבר של הורה לגור אצל הילדים
האם כדאי להעביר הורה מבוגר לגור אצל הילדים?
המעבר יכול להתאים כאשר הוא נותן מענה לצרכים של ההורה והבית מאפשר מגורים בטוחים ונוחים. חשוב לבדוק מראש מה היקף העזרה הנדרש ולא להניח שעצם הנוכחות של בני המשפחה תפתור כל צורך טיפולי.
איך יודעים אם הבית מתאים למגורים של הורה מבוגר?
כדאי לבדוק נגישות לחדר השינה ולשירותים, מדרגות, תאורה, חדר הרחצה, מכשולים במעברים ומקום לאביזרי ניידות במידת הצורך. כאשר קיימת מגבלה משמעותית בניידות, אפשר להתייעץ עם מרפא בעיסוק לגבי התאמות בבית.
האם אפשר לקבל מטפלת סיעודית כשההורה גר בבית של הילדים?
כן. מגורים עם בני המשפחה אינם שוללים שילוב של טיפול סיעודי. ניתן להתאים את היקף הטיפול לצרכים של ההורה ולשעות שבהן בני המשפחה אינם זמינים.
איך מחלקים את הטיפול בהורה בין האחים?
מומלץ להגדיר משימות קבועות ולא להסתפק בהבטחה כללית שכולם יעזרו. אפשר לחלק בין ליווי רפואי, קניות, בירוקרטיה, ביקורים, סופי שבוע והשתתפות בהוצאות בהתאם ליכולת של כל אחד.
מה עושים אם הטיפול בהורה מתחיל להיות קשה מדי למשפחה?
כדאי לבדוק אילו משימות יוצרות את העומס והאם ניתן להוסיף עזרה מקצועית בשעות מסוימות. אם ההורה כבר זקוק לעזרה או להשגחה במשך חלק גדול מהיום או הלילה, וטיפול לפי שעות אינו נותן מענה מספיק, אפשר לבדוק גם אפשרות של מטפל שמתגורר בבית.