כששואלים אתכם מה שלומכם, אתם עונים "בסדר, פשוט קצת עייפים". ובאמת, אין סיבה מיוחדת להתלונן. אמא צריכה עזרה עם התרופות, אבא כבר לא מסתדר לבד עם הקניות, יש תורים לרופאים, טלפונים לקופת החולים וסידורים שלא נגמרים. אתם מטפלים בהכל, כי מישהו צריך לעשות את זה.
אבל מתי בפעם האחרונה נפגשתם עם חברים בלי להסתכל על הטלפון? יצאתם לחופשה בלי לדאוג מי יישאר עם ההורה? או פשוט ביליתם ערב בבית בלי לחשוב על המשימה הבאה?
שחיקת בן משפחה מטפל לא מתחילה בהכרח ברגע של קריסה. לרוב היא מתפתחת בהדרגה, כשהעייפות הופכת לשגרה והחיים שלכם הולכים ומצטמצמים סביב הטיפול באדם אחר. לפעמים דווקא האדם שנושא בעומס הוא האחרון שמזהה את השינוי.
יש סימנים שיכולים לעזור לכם להבין מתי העומס כבר גדול מדי, ומה אפשר לעשות כדי להמשיך לדאוג לאדם שאתם אוהבים בלי להזניח את עצמכם.
איך מתחילה שחיקה אצל בני משפחה מטפלים?
טיפול בהורה מבוגר או בבן זוג שזקוק לעזרה עשוי להימשך חודשים ואף שנים. לעיתים הוא מתחיל בכמה סידורים קטנים. הסעה לבדיקה, עזרה בקניות, ביקור נוסף באמצע השבוע. ככל שהצרכים גדלים, מתווספות עוד משימות, אבל כמעט אף פעם לא מתקבלת החלטה מסודרת על חלוקת האחריות.
בן המשפחה שגר קרוב, שיש לו שעות עבודה גמישות יותר או שפשוט רגיל לקחת אחריות, הופך בהדרגה למטפל העיקרי.
כאן מתחיל להיווצר עומס שלא תמיד רואים מבחוץ. אדם יכול להמשיך לעבוד, לנהל משפחה ולתפקד היטב לכאורה, ובכל זאת להיות מותש.
מתי זו עייפות רגילה ומתי מדובר בשחיקה?
עייפות אחרי שבוע עמוס היא טבעית. כשיש אפשרות לנוח ולהתאושש, בדרך כלל חוזרים לשגרה עם כוחות מחודשים.
עומס מתמשך מתחיל להיווצר כשהמשימות אינן מסתיימות, הזמן הפנוי הולך ונעלם וגם בסופי שבוע קשה למצוא מנוחה.
בשחיקה הקשורה לטיפול בבן משפחה עשויים להופיע, לצד העייפות, שינויים בסבלנות, במצב הרוח, בריכוז, ביחסים עם האדם שמקבל טיפול ובתחושת המסוגלות להמשיך.
ההבדל המרכזי הוא לא מספר שעות הטיפול, אלא המחיר שהטיפול מתחיל לגבות מכם. גם אדם שמגיע להורה רק כמה פעמים בשבוע עלול להישחק אם הוא היחיד שמנהל את כל האחריות.
אם אתם מזהים שינוי מתמשך, כדאי להתייחס אליו ברצינות. שחיקה אינה אבחנה שאפשר לקבוע לפי רשימת סימנים, ותופעות דומות עלולות לנבוע גם מבעיות רפואיות או נפשיות שדורשות בירור.
איך הגוף מאותת שהעומס כבר גדול מדי?
הגוף לפעמים מזהה את העומס לפני שאנחנו מוכנים להודות בו. כשעסוקים בצרכים של אדם אחר, קל לדחות את הבריאות האישית לסוף הרשימה.
יש כמה סימנים שכדאי לשים אליהם לב.
- אתם ישנים לילה שלם או נהנים מסוף שבוע שקט יחסית, ובכל זאת העייפות לא חולפת ואתם קמים מותשים.
- קשה להירדם בגלל מחשבות ודאגות, או שאתם מתעוררים באמצע הלילה כדי לבדוק את הטלפון. השינה כבר לא רציפה.
- כאבי ראש, גב או שרירים מופיעים לעיתים קרובות, במיוחד כאשר הטיפול כולל סיוע פיזי בהרמה, ברחצה או בניידות.
- אתם מדלגים על ארוחות, אוכלים בשעות לא קבועות או מסתמכים על אוכל מהיר כי אין זמן להכין משהו לעצמכם.
- אתם דואגים שאמא תגיע לכל בדיקה, אבל מבטלים שוב ושוב את התור שקבעתם לעצמכם.
אף אחד מהסימנים האלה אינו מוכיח בפני עצמו שמדובר בשחיקה. עייפות ממושכת, כאבים חדשים או שינויים משמעותיים בשינה ובבריאות מצדיקים גם פנייה לרופא, ולא כדאי להניח שהכל נובע מהעומס.
יש כאן גם בעיה מעשית. כאשר בן המשפחה המטפל מזניח את בריאותו, כל מערך הטיפול עלול להיות תלוי באדם שמתקשה בעצמו לתפקד לאורך זמן.
הסימנים הרגשיים שקשה להודות בהם
לא כל מי שנשחק מרגיש עצוב. לפעמים השינוי הראשון הוא דווקא חוסר סבלנות, עצבנות או תחושה שכבר אין כוח להקשיב.
הורה ששואל את אותה שאלה בפעם הרביעית עשוי לעורר כעס שלא היה מופיע בעבר. בקשה קטנה נוספת מרגישה כמו משימה בלתי אפשרית. לעיתים מתפתח ריחוק רגשי. ממשיכים לבצע את כל מה שצריך, אבל כבר קשה למצוא את החום והקרבה שהיו חלק מהקשר.
אפשר לאהוב את ההורה ובכל זאת לכעוס עליו
אפשר לרצות בטובתו של ההורה ולהרגיש לפעמים שהטיפול גוזל מכם את החיים. יש בני משפחה שמוצאים את עצמם מקנאים באחים שממשיכים בשגרה שלהם, או מרגישים הקלה כשההורה נמצא לכמה ימים בהשגחה של מישהו אחר.
ואז מגיעה האשמה.
"אני אדם נורא שאני חושב ככה". "היא גידלה אותי כל החיים, איך אני מעז להתלונן?"
הרגשות האלה אינם מעידים על חוסר אהבה. הם עשויים להעיד על עומס רגשי מתמשך, במיוחד כאשר אין אפשרות לשתף אחרים במה שעובר עליכם.
לפעמים האשמה מופיעה דווקא ברגעים הטובים. יוצאים לארוחה עם חברים, אבל במקום ליהנות חושבים על אבא שיושב בבית. אפילו כשהכל מסודר ויש מי שנמצא איתו, קשה להשתחרר מהתחושה שהייתם צריכים להיות שם בעצמכם.
הראש שלא מפסיק לעבוד
אחד הסימנים הפחות בולטים לשחיקה הוא העומס המחשבתי.
אתם יושבים בישיבת עבודה ונזכרים שצריך להזמין תרופות. באמצע הסרט חושבים אם אמא אכלה ארוחת ערב. כשמתכננים חופשה, השאלה הראשונה היא מי יוכל להחליף אתכם.
גם כשאתם לא מטפלים בפועל, האחריות ממשיכה ללוות אתכם.
העומס הזה קשה במיוחד כשאין אדם נוסף שמכיר את התמונה המלאה. כל שאלה, החלטה ובעיה מגיעה אליכם, כי אתם אלה שיודעים מה צריך לעשות.
אם תחושות של עצב, ייאוש, חרדה או ניתוק רגשי נמשכות ופוגעות בתפקוד, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. במצוקה רגשית אפשר לפנות גם לער"ן בטלפון 1201, לקבלת תמיכה אנונימית.
כשהטיפול בהורה משתלט על שאר החיים
לפעמים הדרך לזהות שחיקה היא להסתכל על הדברים שכבר אינכם עושים.
פעם הייתם נפגשים עם חברים בסוף השבוע. היום אתם מבטלים כי צריך לנסוע להורים. הפסקתם ללכת לחוג, דחיתם חופשה ואולי אתם נמנעים מלקבוע תוכניות מראש, מפני שתמיד עלול לצוץ משהו.
כשכל ביקור משפחתי הופך לרשימת משימות
יש שינוי נוסף, כואב במיוחד, במערכת היחסים עם ההורה.
בעבר הייתם מגיעים לאמא לשתות קפה, לדבר ולספר מה חדש. היום אתם מגיעים עם רשימה של מטלות. לקחת מרשמים, להחליף מצעים, לסדר את החשבונות, להכין אוכל ולהתקשר לרופא.
לפעמים אתם יוצאים מהבית ומבינים שבכלל לא הספקתם לשבת ולדבר איתה.
ככל שההורה זקוק ליותר עזרה, כך גובר הסיכון שהקשר המשפחתי יתחיל להסתובב רק סביב המשימות. זו אחת הסיבות שבגללן שילוב של טיפול סיעודי בבית יכול להיות משמעותי גם כאשר בני המשפחה עדיין מסוגלים לבצע את הטיפול בעצמם.
גם הזוגיות, העבודה והקשרים עם האחים מושפעים
בן זוג שמתלונן שאתם אף פעם לא פנויים, ילדים שמרגישים שאתם עסוקים בעיקר בסבא או בסבתא, מנהל בעבודה שמתחיל להעיר על היעדרויות. כל אלה עלולים להוסיף מתח לתקופה שגם כך עמוסה.
במשפחות רבות מתווסף לכך גם חוסר איזון בין האחים.
מי שגר קרוב להורה מטפל בו באופן יומיומי, בעוד אח שגר רחוק יותר מתקשר מדי פעם ושואל אם הכל בסדר. ייתכן שגם האח הרחוק דואג ורוצה לעזור, אבל הוא אינו רואה כמה עבודה מסתתרת מאחורי התשובה "אנחנו מסתדרים".
עם הזמן, תחושת חוסר ההוגנות עלולה להפוך לכעס ולפגוע בקשרים המשפחתיים דווקא בתקופה שבה שיתוף הפעולה נחוץ ביותר.
כשבן הזוג המבוגר הופך למטפל העיקרי
לא תמיד בן המשפחה המטפל הוא בן או בת בגיל העבודה. לעיתים מדובר באדם בן 80 שמטפל באשתו, או באישה שמטפלת בבעלה במשך שנים.
בני זוג מבוגרים עשויים להמשיך לטפל זה בזה מתוך אהבה והרגל, בלי להגדיר את עצמם כמטפלים. מבחינתם, זה פשוט חלק מהחיים המשותפים.
אבל עם הגיל, גם פעולות שנראו פשוטות בעבר עלולות להפוך למעמסה משמעותית. עזרה בקימה מהמיטה, ליווי לשירותים בלילה או השגחה על אדם עם ירידה בזיכרון דורשים כוחות פיזיים ונפשיים.
אילו סימנים צריכים לעורר את תשומת לבם של הילדים?
לא מספיק לשאול את ההורה הבריא "איך אתה מסתדר?" ולקבל את התשובה "בסדר".
כדאי להתבונן במה שקורה בפועל. האם הוא ישן בלילה? האם הוא יוצא מהבית? האם הוא נראה עייף יותר מהרגיל? האם התחיל לוותר על טיפול רפואי בעצמו?
לפעמים ההורה שמטפל בבן הזוג אינו מבקש עזרה מפני שהוא חושש שייקחו ממנו את האחריות או יחליטו על מעבר למסגרת סיעודית.
כדאי להסביר שהמטרה היא דווקא לאפשר לשניהם להמשיך לחיות יחד בבית, בתנאים בטוחים ונוחים יותר.
במקרים מסוימים, כמה שעות של עזרה ממטפלת סיעודית יכולות להקל משמעותית על בן הזוג המטפל ולפנות לו זמן לשינה, לסידורים ולשמירה על בריאותו.
כשהעייפות משפיעה גם על איכות הטיפול
טיפול באדם מבוגר דורש סבלנות, תשומת לב ולעיתים גם קבלת החלטות מורכבות. כאשר בן המשפחה המטפל נמצא בעומס קיצוני לאורך זמן, קשה יותר לשמור על אותה רמת ריכוז וזמינות.
אדם שלא ישן מספיק עלול לשכוח משימה, להתקשות לעקוב אחרי הנחיות או להגיב בחוסר סבלנות. מי שמנסה להספיק הכל במהירות עלול לצמצם את הזמן לשיחה, להקשבה ולהרגעה של ההורה.
אין פירוש הדבר שכל מטפל שחוק מעניק טיפול לא טוב. בני משפחה רבים ממשיכים לטפל במסירות גם כשהם מותשים. אבל מערך טיפול שמסתמך על אדם אחד, בלי גיבוי ובלי אפשרות אמיתית למנוחה, הוא מערך פגיע.
חלוקת האחריות מאפשרת לשמור על יציבות בטיפול, גם כשהמטפל העיקרי חולה, עייף או פשוט צריך יום לעצמו.
איך אפשר להפחית את העומס ולהתחיל לחזור לשגרה?
הפתרון לשחיקה אינו בהכרח שינוי דרמטי. לא כל משפחה זקוקה למטפל צמוד, ולא תמיד צריך לשנות את כל סידורי הטיפול. לעיתים אפשר להתחיל בהעברה של כמה משימות קבועות לאחרים.
המפתח הוא להפסיק להסתמך רק על הרצון הטוב והיכולת של אדם אחד להסתדר.
התחילו במיפוי כל המשימות שאתם מבצעים
לפני שמבקשים עזרה, כדאי להבין מה בדיוק אתם עושים.
במשך שבוע אחד רשמו את המשימות הקשורות לטיפול בהורה. לא רק רחצה, הלבשה והסעות, אלא גם שיחות טלפון, תיאומים, הזמנת תרופות, קניות, טיפול במסמכים והשגחה.
גם הזמן שבו אתם צריכים להיות זמינים למקרה שיקרה משהו הוא חלק מהעומס.
מפת העומס המשפחתית
עברו על המשימות שרשמתם וחלקו אותן לשלוש קבוצות.
המשימות שחשוב לכם להמשיך לבצע בעצמכם כוללות למשל ביקור שבועי, ליווי לבדיקה רפואית משמעותית או ניהול החלטות יחד עם ההורה.
משימות שאפשר להעביר לבני משפחה אחרים הן הזמנת תרופות, קניות, תיאום תורים, תשלומים והתנהלות מול גורמים שונים.
מטפל מקצועי יכול לקבל אחריות על משימות יומיומיות כמו עזרה ברחצה ובהלבשה, הכנת ארוחות, ליווי, השגחה וסיוע בפעולות היום-יום.
אין צורך לחלק הכל מחדש בבת אחת. גם העברה של שתיים או שלוש משימות קבועות יכולה להתחיל להקל.
חלקו את האחריות בין האחים בצורה ברורה
בקשה כללית כמו "אני צריך שתעזרו יותר" עלולה להסתיים בהבטחות שלא מתממשות. עדיף לדבר על אחריות מוגדרת.
למשל, אח אחד יהיה אחראי על תורים לרופאים ועל מסמכים רפואיים. אחות אחרת תטפל בקניות ובהזמנת תרופות. בן משפחה נוסף יגיע ביום קבוע או ישתתף במימון עזרה חיצונית.
חלוקה הוגנת לא חייבת להיות חלוקה שווה של שעות. כל אחד יכול לתרום בהתאם למרחק, ליכולת הכלכלית, לזמן הפנוי ולכישורים שלו.
כדאי לסכם את החלוקה בכתב, אפילו בהודעה משפחתית פשוטה, ולקבוע מי מחליף את מי במקרה של היעדרות.
אם קיימים חילוקי דעות משמעותיים, אפשר להיעזר בעובדת סוציאלית או באיש מקצוע שיסייע למשפחה לגבש סידור מוסכם.
בדקו אילו זכויות ושירותי סיוע עומדים לרשותכם
משפחות רבות נושאות בהוצאות ובעומס בלי לדעת איזה סיוע עומד לרשותן.
אם ההורה הגיע לגיל פרישה וזקוק לעזרה בפעולות היום-יום או להשגחה, כדאי לבדוק זכאות לגמלת סיעוד של הביטוח הלאומי, בהתאם לתנאי הזכאות.
אם הוא כבר מקבל גמלת סיעוד ומצבו התפקודי או הבריאותי החמיר, ניתן לבקש בדיקה מחדש של הזכאות. אפשר להתחיל באמצעות מחשבון הזכאות באתר הביטוח הלאומי ובהמשך להגיש את המסמכים הנדרשים.
אפשר לפנות גם לשירות הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו בביטוח הלאומי, למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית או לארגונים המספקים מידע וקבוצות תמיכה לבני משפחה מטפלים.
קבוצת תמיכה אינה מתאימה לכל אחד, אבל לפעמים האפשרות לדבר עם אנשים שמתמודדים עם מצבים דומים מקלה על תחושת הבדידות ומספקת רעיונות מעשיים.
פנו לעצמכם זמן שבו האחריות באמת עוברת למישהו אחר
יש הבדל בין לקבל עזרה לבין לקבל הפוגה.
אם מטפלת מגיעה לשלוש שעות, אבל אתם מנצלים את הזמן הזה כדי לסדר חשבונות, לרכוש תרופות ולנהל עוד משימות עבור ההורה, הקלתם על חלק מהעומס, אך לא בהכרח אפשרתם לעצמכם לנוח.
הפוגה אמיתית היא זמן שבו יש אדם אחר שאחראי לטיפול, ואתם יכולים להתפנות לעבודה, למשפחה, לחברים או למנוחה בלי להמשיך לנהל כל פרט מרחוק.
לכן כדאי לקבוע מראש מה המטפל עושה באופן עצמאי, באילו מצבים הוא פונה אליכם ומי נותן מענה אם מתעוררת בעיה.
חשוב גם שהזמן הזה יהיה קבוע ככל האפשר. הרבה יותר קל לתכנן חיים אישיים כשיש יום או שעות ידועים שבהם האחריות מתחלקת.
התאימו את היקף העזרה לצרכים האמיתיים
יש משפחות שמספיק להן סיוע של כמה שעות בשבוע. אחרות זקוקות למטפל מדי יום, ולעיתים נדרשת נוכחות רחבה יותר בבית.
כדי להחליט, כדאי לבחון מתי ההורה זקוק לעזרה, מה הוא מסוגל לעשות בעצמו ומי נמצא איתו בשעות שבהן אין מטפל.
ההתלבטות בין מטפל צמוד למטפל לפי שעות צריכה להביא בחשבון גם את היכולת של בני המשפחה להמשיך לתת את העזרה שהם מספקים כיום.
כאשר נדרשת השגחה משמעותית לאורך היום או הלילה, אפשר לבדוק גם אפשרות של העסקת עובד זר לסיעוד, בכפוף לתנאים ולהיתרים המתאימים. טיפול באמצעות עובד זר שמתגורר בבית מאפשר נוכחות רחבה, אך אינו מבטל את הצורך להסדיר את זמני המנוחה והחופשות של העובד.
לא חייבים לקבל החלטה על פתרון קבוע לשנים קדימה. אפשר להתחיל במענה שמתאים למצב הנוכחי ולבחון אותו מחדש כשהצרכים משתנים.
אפשר לקבל עזרה ולהמשיך להיות בן משפחה מעורב ואוהב
אחד הקשיים הגדולים בהחלטה להכניס מטפל מקצועי הביתה הוא התחושה שאתם מעבירים לאדם אחר תפקיד שאמור להיות שלכם.
אבל טיפול בהורה אינו נמדד במספר הפעמים שקילחתם אותו או בכמות הסידורים שביצעתם עבורו. הנוכחות שלכם בחייו חשובה גם כשאדם אחר מסייע במשימות היומיומיות.
כאשר מטפל מקצועי עוזר ברחצה, בהלבשה, בהכנת ארוחות או בהשגחה, בני המשפחה יכולים להמשיך להיות מעורבים, לקבל החלטות, לבקר ולבלות זמן עם ההורה. לפעמים הם גם מצליחים להחזיר לקשר משהו שהלך לאיבוד בתוך שגרת המשימות.
כמובן, גם להורה יש רצונות וחששות. לא כולם מקבלים בקלות את הרעיון שאדם נוסף ייכנס לביתם ויסייע בפעולות אישיות. כדאי לשתף אותו בהחלטה ככל האפשר, להקשיב למה שמפריע לו ולהתקדם בקצב שמתאים למצבו.
במתן חן אנחנו מסייעים למשפחות לבחון את הצרכים ולהתאים פתרונות טיפול בבית, החל מעזרה למספר שעות ועד טיפול בהיקף רחב יותר. המטרה היא לאפשר לאדם המבוגר לקבל טיפול מקצועי ומכבד, ולבני המשפחה להמשיך להיות חלק משמעותי מחייו בלי לשאת לבד בכל האחריות.
לא צריך להגיע לקצה כדי לבקש עזרה
שחיקה בטיפול בבן משפחה מתפתחת לעיתים במשך תקופה ארוכה, ולכן קל להתרגל אליה. מתרגלים לעייפות, לביטול תוכניות, לדאגה המתמדת ולתחושה שכבר אין זמן לשום דבר אחר.
אבל העובדה שהצלחתם להתמודד עד עכשיו לא אומרת שאתם צריכים להמשיך באותה דרך.
אם זיהיתם את עצמכם בכמה מהמצבים שתוארו, כדאי להתחיל בשינוי קטן. להעביר משימה קבועה לאח או לאחות, לבדוק זכויות, לקבוע זמן מנוחה או לבחון אפשרות לעזרה מקצועית.
אתם יכולים להמשיך להיות הבן, הבת או בן הזוג האוהב, גם כשמישהו אחר חולק איתכם את הטיפול.
צוות מתן חן ישמח לסייע לכם להבין איזה היקף טיפול מתאים למצבו של ההורה ולשגרת המשפחה, ולבחון יחד את האפשרויות הקיימות.
לייעוץ ראשוני ללא עלות, ניתן לפנות למוקד הארצי בטלפון 9580*.
שאלות נפוצות על שחיקת בני משפחה מטפלים
מה ההבדל בין עייפות רגילה לשחיקה של בן משפחה מטפל?
עייפות רגילה מופיעה לרוב בעקבות מאמץ או תקופה עמוסה ומשתפרת לאחר מנוחה. שחיקה קשורה לעומס ממושך ועלולה להתבטא בתשישות שאינה חולפת, חוסר סבלנות, ריחוק רגשי, קשיי ריכוז ופגיעה בחיים האישיים. הסימנים אינם מהווים אבחנה רפואית, ואם הם מתמשכים או פוגעים בתפקוד כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
האם זה נורמלי לכעוס על ההורה שאני מטפל בו?
כעס, תסכול ולעיתים גם טינה יכולים להופיע אצל בני משפחה שנושאים בעומס טיפול ממושך. רגשות כאלה אינם מעידים בהכרח על חוסר אהבה. כדאי לנסות לזהות מה מעורר אותם, לשתף אדם קרוב או איש מקצוע ולבחון דרכים להקל על העומס. אם אתם חוששים שלא תוכלו לשמור על שלומו של ההורה, חשוב לדאוג מיד לעזרה ולהשגחה חלופית.
מה עושים כשכל האחריות לטיפול בהורה נופלת על בן משפחה אחד?
כדאי להתחיל ברישום המשימות הקבועות ולקיים שיחה משפחתית על חלוקת האחריות. גם אחים שגרים רחוק יכולים לסייע בתיאומים, בניהול מסמכים, בקניות או במימון עזרה מקצועית. רצוי לחלק תפקידים מוגדרים ולסכם מי אחראי לכל משימה, במקום להסתפק בבקשות כלליות לעזרה.
האם הכנסת מטפל זר או ישראלי אומרת שאני מוותר על הטיפול בהורה?
לא. מטפל מקצועי יכול לקחת על עצמו חלק מהמשימות היומיומיות, בעוד שבני המשפחה ממשיכים להיות מעורבים בטיפול, בהחלטות ובקשר האישי. אפשר להתחיל בעזרה של כמה שעות בשבוע או לבדוק טיפול רחב יותר בהתאם לצורך. המטרה היא ליצור סידור שמיטיב עם ההורה ועם בני המשפחה לאורך זמן.