מטפלת סיעודית חדשה בבית – כך עוברים את השבוע הראשון

בחרתם מטפלת. עברתם את השיחות, הבדיקות וההתלבטויות. אולי גם לקח זמן עד שההורה הסכים בכלל לרעיון.

ואז מגיע הבוקר הראשון.

המטפלת נכנסת הביתה, מניחה את התיק שלה ליד הדלת ונכנסת למטבח. אבא יושב במקום הקבוע שלו ומסתכל עליכם כאילו מישהו שינה את כללי הבית בלי לשאול אותו. היא לא יודעת עדיין איך הוא אוהב את הקפה. הוא לא יודע אם אפשר לסמוך עליה. ואתם מנסים להיות נחמדים לכולם ובאותו זמן לוודא שהכל מתנהל כמו שצריך.

אף אחד מהצדדים עדיין לא מרגיש טבעי.

בשבוע הראשון גם לא צריך לצפות לזה. אלה כמה ימים של היכרות, התאמות קטנות ובניית אמון בין אנשים שעד לפני רגע היו זרים.

לפני שהיא מגיעה: מכינים את הבית, אבל גם את השגרה

ההכנות הראשונות הן טכניות: מפתח אם צריך, מקום לחפצים האישיים, היכרות עם הבית והסבר קצר על הדברים שבהם המטפלת תשתמש במהלך היום.

אם מדובר במטפלת שמגיעה לכמה שעות, בדרך כלל זה פשוט יחסית. כשמדובר בעובד או עובדת זרים שעוברים להתגורר בבית כחלק מטיפול סיעודי בבית, צריך להכין מראש גם תנאי מגורים הולמים, מקום מסודר לחפצים ומרחב אישי ככל האפשר.

אבל הדברים שהכי קשה ללמוד ביום הראשון אינם נמצאים בארונות.

איפה אבא אוהב לשבת אחרי ארוחת הצהריים? האם אמא מעדיפה להתקלח בבוקר או בערב? מה קורה כשהיא עייפה? מה בדרך כלל עוזר כשהיא חסרת שקט?

אלה דברים שהמשפחה כבר יודעת בלי לחשוב עליהם, ולמטפלת חדשה אין דרך לדעת אותם.

הכינו דף היכרות קצר עם ההורה

לא צריך להכין תיק הוראות עבה. דף אחד עם הדברים החשובים יכול לחסוך הרבה ניסוי וטעייה בשבועות הראשונים.

לפעמים דווקא הפרטים הקטנים משנים את כל האווירה. הידיעה שאמא אוהבת לפתוח את התריסים לפני הקפה, או שאבא רוצה לבחור בעצמו איזו חולצה ללבוש, יכולה להפוך את העזרה לפחות טכנית והרבה יותר אישית.

איך מדברים עם ההורה על המטפלת החדשה?

מבחינתכם, המטפלת מגיעה כדי לעזור. מבחינת ההורה, אדם שהוא לא מכיר נכנס פתאום למרחב הפרטי ביותר שלו.

גם כשהצורך בעזרה ברור למשפחה, ההורה יכול לחוות את השינוי אחרת. לפעמים הוא שומע "מטפלת" ומבין מזה שכבר לא סומכים עליו, שהוא מאבד עצמאות או שמישהו אחר עומד להתחיל להחליט במקומו.

לכן עדיף לא לפתוח את השיחה ב"אין ברירה" או "אתה כבר לא יכול לבד".

אפשר להסביר שהעזרה נועדה לאפשר לו להמשיך לחיות בבית בצורה בטוחה ונוחה יותר, ולהשאיר לו יותר כוח לדברים שהוא עדיין רוצה ויכול לעשות בעצמו.

גם בחירות קטנות עוזרות לשמור על תחושת שליטה. אם אפשר, תנו לו להחליט האם נוח שהמטפלת תגיע לפני או אחרי ארוחת הבוקר, במה הוא רוצה לקבל עזרה ואילו דברים הוא מעדיף להמשיך לעשות לבד.

אם ההתנגדות לעצם כניסת המטפלת הביתה חריפה, עדיף לטפל קודם בהתנגדות ולא לנסות לכסות את כל הנושא בתוך השבוע הראשון. יש דרכים שונות לנהל את השיחה כשההורה מתנגד למטפל, בלי להפוך אותה למאבק כוח.

היום הראשון: קבלת פנים, לא חקירה

כדאי שאחד מבני המשפחה יהיה בבית בתחילת היום הראשון.

לא כדי לעקוב אחרי כל צעד של המטפלת, אלא כדי לערוך היכרות, להראות את הבית, להסביר את הדברים החשובים ולהיות שם כשעולות השאלות הראשונות.

אל תנסו להעביר ביום אחד כל פרט שאספתם במשך שנים.

אפשר להתחיל משלושה דברים: מה ההורה צריך היום, מה חשוב במיוחד מבחינת בטיחות ונוחות, ולמי המטפלת פונה כשמשהו אינו ברור.

גם הדרך שבה מדברים ליד ההורה חשובה.

במקום לומר למטפלת בנוכחות אבא "הוא עקשן ולא אוהב להתקלח", אפשר לפנות אליו:

"אבא, רוצה להסביר לה איך נוח לך להתארגן בבוקר?"

השינוי קטן, אבל המשמעות גדולה. הוא נשאר חלק מהשיחה ולא הופך לאדם שמדברים עליו כאילו אינו בחדר.

בהמשך, כשהמצב מאפשר, כדאי לתת לשניהם גם זמן בלי נוכחות צמודה של בן משפחה. אם מישהו מהמשפחה נשאר לידם כל הזמן, מסביר ומתקן, קשה למטפלת ולהורה להתחיל לבנות קשר ישיר משלהם.

קובעים איש קשר אחד למשפחה

כשיש כמה ילדים שמעורבים בטיפול, כולם רוצים לעזור. מבחינת מטפלת סיעודית חדשה, זה עלול להיראות אחרת לגמרי.

אחד אומר שאמא חייבת לצאת להליכה בכל בוקר. השני אומר שלא כדאי להוציא אותה אם היא עייפה. השלישי רוצה לקבל דיווח אחרי כל ארוחה.

די מהר המטפלת כבר לא בטוחה למי להקשיב.

כדאי לקבוע מי מרכז את התקשורת השוטפת. שאר בני המשפחה יכולים כמובן להיות מעורבים, אבל המטפלת צריכה לדעת ממי היא מקבלת הנחיות ולמי היא פונה כשמשהו משתנה.

כדאי גם להחליט מראש מה באמת דורש עדכון. קבוצת ווטסאפ שבה מדווחים על כל כוס תה וכל תנומה יכולה להפוך מהר מאוד לעומס, גם על המשפחה וגם על המטפלת.

הימים 2-7: מתחילים לבנות שגרה

ביומיים-שלושה הראשונים כדאי בעיקר להסתכל וללמוד.

לא צריך לשנות מיד את זמני הארוחות, הרחצה, המנוחה והפעילויות רק משום שנכנסה מטפלת חדשה לבית. לרוב קל יותר להתחיל מהשגרה שההורה כבר מכיר, ורק אחר כך לבדוק מה כדאי לשנות.

אלה גם הימים שבהם מתחילים לראות איך הקשר עובד בפועל.

אולי מתברר שאבא משתף פעולה הרבה יותר כשמציעים לו להתקלח אחרי ארוחת הבוקר ולא לפניה. אולי אמא מעדיפה שהמטפלת תשב איתה כמה דקות לקפה לפני שמתחילים להתארגן. אלה דברים שקשה לגלות בראיון התאמה.

באמצע השבוע כבר אפשר להתחיל לתקן דברים קטנים שלא עובדים. לא עשרה דברים יחד. אחד או שניים.

אפשר לשנות שעה, לחדד ציפייה, להסביר מחדש פעולה מסוימת או לתת למטפלת עוד מידע שחסר לה.

גם אחרי שבחרתם מטפלת סיעודית, ההתאמה ממשיכה להיבנות בתוך הבית. רק אחרי כמה ימים מתחילים להבין באיזו שעה נוח יותר לעשות דברים, איך נכון להציע עזרה ובאילו מצבים דווקא עדיף לתת להורה לנסות לבד.

לקראת סוף השבוע כדאי לעשות שיחה קצרה.

לא ישיבת משוב רשמית. פשוט לבדוק:

איך עבר השבוע? מה היה קל יותר מהצפוי? מה עדיין לא ברור? האם יש משהו שמפריע להורה? האם המטפלת מרגישה שחסר לה מידע או ציוד כלשהו?

שיחה כזו מאפשרת לטפל בדברים קטנים לפני שהם הופכים למקור קבוע של תסכול.

גבולות בריאים חשובים לשני הצדדים

כשמישהו נכנס הביתה כדי לטפל בהורה, הגבולות יכולים להיטשטש מהר.

העובדה שהמטפלת נמצאת שם כדי לעזור אינה אומרת שהיא צריכה לעשות כל דבר במקום ההורה.

גם אם היא יכולה להכין קפה מהר יותר, לכפתר חולצה בשניות או לבחור את הבגדים בעצמה, לא תמיד נכון לקחת את הפעולות האלה ממנו. אם הוא עדיין מסוגל ורוצה לעשות משהו לבד, כדאי להשאיר לו את המקום הזה.

העצמאות אינה נמדדת רק בשאלה אם אדם יכול להסתדר יום שלם בלי עזרה. היא נמצאת גם בדברים הקטנים שהוא עדיין בוחר ועושה בעצמו.

גם למטפלת צריכים להיות גבולות ברורים.

כדאי להסביר מה המשפחה מצפה ממנה, אילו משימות שייכות לטיפול ומהן שעות העבודה. אם גרים בבית אנשים נוספים, למשל, לא נכון להניח שכל משימה ביתית הופכת אוטומטית לחלק מתפקידה.

כשמדובר בעובד או עובדת שמתגוררים בבית, חשוב במיוחד לשמור גם על זמן מנוחה ומרחב אישי.

הרבה חיכוכים שמופיעים בהמשך לא מתחילים מחוסר התאמה בין אנשים, אלא מציפיות שמעולם לא נאמרו בקול.

איך יודעים אם צריך עוד זמן או שההתאמה באמת לא עובדת?

מבוכה בימים הראשונים היא דבר רגיל.

יכול להיות שהשיחות עדיין קצרות, שההורה לא יודע מה לבקש ושהמטפלת שואלת שוב ושוב איפה נמצאים דברים. שום דבר מזה לא אומר שההתאמה נכשלה.

במקום לחפש "כימיה" מיידית, כדאי לראות אם יש תנועה בכיוון הנכון:

• ההורה מתחיל להסכים לקבל ממנה עזרה בחלק מהפעולות
• המטפלת כבר זוכרת חלק מההעדפות וההרגלים
• שגרת היום נעשית יציבה יותר
• המשפחה צריכה פחות לתווך ביניהם

אלה סימנים קטנים, אבל בשבוע הראשון הם משמעותיים.

יש גם דברים שלא צריך לתת להם "עוד כמה ימים".

יחס מזלזל, התעלמות מהנחיות בטיחות, התנהגות שמסכנת את ההורה, חוסר אמינות או פגיעה בכבוד שלו מצריכים בדיקה מידית.

לא כל חוסר נוחות הוא סיבה להחליף מטפלת, אבל גם לא כל בעיה צריכה לקבל עוד שבוע רק כדי לראות אם היא תיעלם.

כשלא בטוחים, כדאי לנסות להגדיר מה בדיוק לא עובד. לפעמים מתברר שהקושי נובע מהנחיה לא ברורה או מציפיות שונות, ושיחה אחת מספיקה כדי לשנות את המצב. במקרים אחרים הפער עמוק יותר ונדרשת התאמה אחרת.

כאן יש חשיבות גם לליווי אחרי תחילת העבודה. משפחה לא צריכה להישאר לבד עם השאלה האם לתת עוד זמן או לחפש מטפלת אחרת.

השבוע הראשון לא צריך להיות מושלם

בסוף השבוע הראשון לא חייבים להרגיש שהמטפלת תמיד הייתה חלק מהבית.

מספיק לראות שמתחילה להיווצר שגרה, שהתקשורת נעשית קלה יותר וששני הצדדים כבר מבינים קצת יותר זה את זה.

לפעמים שינוי קטן בשעה, בדרך שבה מציעים עזרה או בחלוקת התפקידים עושה הבדל גדול.

אם התחלתם לעבוד עם מטפלת חדשה ואתם לא בטוחים אם הקושי הוא חלק טבעי מתקופת ההסתגלות או סימן לכך שההתאמה אינה נכונה, אפשר להתייעץ עם צוות מתן חן. אנחנו מלווים משפחות בתהליך ההתאמה וגם לאחר תחילת הטיפול, כדי למצוא פתרון שמתאים להורה, למשפחה ולמצב בבית.

שאלות נפוצות